אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל כְּמוֹ פֶּרַח בַּחַמָּה.

אֲבוֹתַי עָלוּ כְּרוּחַ סְעָרָה עַל הַחוֹלוֹת,

שָׁתְלוּ, נִכְּשׁוּ, נָטְעוּ, עָדְרוּ

וַאֲנִי בַּשֶּׁמֶשׁ, מַשֶּׁהוּ יָפֶה.

אַחִים שֶׁלִּי, רְצִינִיִּים כְּנִצּוֹלֵי שׁוֹאָה,

עֲשׂוּ לְבָתֵּיהֶם

וַאֲנִי אַחֲרֵי תַּעֲנוּגִים קְטַנִּים

בִּשְּׂדוֹת פְּרָגִים וַאֲפוּנִים.

וּבְכָל-זֹאת גַּם לִי חֵלֶק

יֵשׁ בָּאֲדָמָה הַזֹּאת, וְלֹא בִּזְכוּת אָבוֹת:

עֵינַי, שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים (אוּלַי יוֹתֵר) שָׁנִים

עִצְּבוּ אֶת צוּרָתָן,

מוֹשְׁכוֹת אֶת אֲבָקָהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.