פזמון (ליום־הכיפורים)
ובכן ויתפלל אל יי אלהיו ממעי הדגה
אָמְנָם כִּי דְבָרְךָ לְדוֹר וָדוֹר קַיָּם,
בְּגַעֲרָתְךָ יִשְּׂאוּ הַנְּהָרוֹת דָּכְיָם –
וְאַתָּה מוֹשֵׁל בְּגֵאוּת הַיָּם!
נִשְׂגָּב, חַי לְעוֹלָם, קְרָאתִיךָ – עֲנֵנִי!
נִקְבַּרְתִּי בְּפִי חָי – תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי,
וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי!
יָדְךָ שׁוֹלֶטֶת בְּכָל שֵׁשֶׁת גְּבוּלוֹת,
וְלִי, נוֹרָא עֲלִילָה, הִפְלֵאתָ עֲלִילוֹת –
שַׁתַּנִי בְּבוֹר תַּחְתִּיּוֹת בְּמַחֲשַׁכִּים בִּמְצֹלוֹת.
אֲנִי יוֹנָה, הִנְנִי כְיוֹנָה בְּלִי אֵבֶר,
בַּמֵּתִים חָפְשִׁי, וּמַה לִּי עוֹד שֵׂבֶר?
כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר.
בֶּאֱמֶת, מִי הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם?
בְּבָרְחִי – שָׂמַנִי בְּלֵב הַיָּם נֶעְלָם,
בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם.
רוּחֲךָ אוֹר בְּאוֹרְךָ – סְגַרְתּוֹ בָּאֲפֵלָה,
וְעָלָיו הֶעֱבַרְתָּ גַּלֵּי הַמְּצוּלָה
וְכָל מִשְׁבָּרֶיךָ עִנִּיתָ, סֶלָה.
הִנְנִי אוֹת וּמוֹפֵת לְכָל נִבְרָאֶיךָ,
כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא, בְּחִיל אֶקְרָאֶךָ –
הֲיִוָּדַע בַּחֹשֶׁךְ פִּלְאֶךָ?
מִשְּׁמוּעָתִי זוּ יִתְמְהוּ הַנְּסוֹגִים,
מִי רָאָה וְשָׁמַע בִּדְרָכִים נְהוּגִים
קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים?
גֵּר שֶׁבְּלָעוֹ גֵּר הוֹצֵא וְיִנָּפֵשׁ,
וְאָסִיר לַאֲסִירִים – קְרָא נָא לוֹ חֹפֶשׁ;
הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹהִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ!
יוֹדֵעַ אֵל עֹז יְשׁוּעָתָה עַמּוֹ,
וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה עוֹד אֶזְבְּחָה לִשְׁמוֹ –
נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ.