תוכחה ליום הכיפורים

אֵימוֹת עָלַי נָפְלוּ / וּשְׂעִפַּי בִּי נִבְהֲלוּ,

בְּהַעֲלוֹתִי עַל לְבָבִי / דְּבַר יוֹנָה הַנָּבִיא.

אֵין יֵשׁ כִּי אִם אִתְּךָ, / וְאֵין לִי מָנוֹס בִּלְתְּךָ,

וְעָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר / יָבוֹא תַּחַת מוּסָר.

בְּךָ מַצַּב עוֹלָמְךָ, / וְכָל שֵׁם נִמְצָא בְּשִׁמְךָ –

וּמִי יִסָּתֵר מִמְּךָ? עֹז וְתוּשִׁיָּה עִמְּךָ!

רַמְתָּ מֵהַבִּיעַ, / וְאָן אֶסַּק וְאַצִּיעַ –

עֹז כְּבוֹדְךָ בַּמָּרוֹם / וּשְׁאוֹל נֶגְדְּךָ עָרוֹם?

הֵן כָּאוֹרָה כַּחֲשֵׁכָה / לְךָ, וְהַחֹשֶׁךְ – אֵיכָה

אֹמַר כִּי יְשׁוּפֵנִי, / וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי?

מַחֲשַׁבְתִּי לוֹ נִתְכְּנָה, / וּבְאַחֲרִית יָם אֶשְׁכְּנָה –

הֲלֹא גַם שָׁם הִנֶּךָּ / וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.

עָלֶיךָ אֶשָּׁעֵן, / וְאֵלֶיךָ עֵינִי כְּעֵין

עֶבֶד אֶל יַד אֲדוֹנָיו, / לָשֵׂאת אֵלָיו פָּנָיו.

זְכֹר, אֲנִי – אִם מוֹבָאִי / לְאַיִן, כְּמוֹ מוֹצָאִי

מֶנְהוּ, אֵי חֲסָדֶיךָ? / הֲשָׁוְא מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ?

רַבִּים הֵם אֲשָׁמַי – / סְלַח נָא, כִּי מְעַט יָמָי;

כְּחָמְלָךְ עַל פָּעֳלֶךָ / שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ.

אֶבְטַח עַל רַחֲמֶיךָ / וְסָר מֶנִּי זַעְמֶךָ

וּמִפִּשְׁעִי לֹא אִירָא, / כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא.