פזמון (ליום הכיפורים)

אֶל מַעֲמָדִי שַׁבְתִּי לַעֲמֹד עַל אֵל, כִּי שְׁמוֹ

עָלַי נִקְרָא, וְנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב זֵכֶר נָעֳמוֹ;

כְּמוֹ יָסַפְתִּי שֵׁנִית נֶעֱצָר לִהְיוֹת עִמּוֹ –

יוֹסִיף שֵׁנִית יָדוֹ לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ!

בִּנְךָ, בְּיוֹם עֱנוּתוֹ, דֶּרֶךְ תְּפִלָּה חָקָר –

אֵין לוֹ מוּסָף בִּלְתּוֹ לְהוֹסִיף בְּיוֹם זֶה יָקָר:

בְּפָרֵי בִין יְבַקֶּרְךָ תַּחַת פַּר בֶּן בָּקָר,

וְתַחַת חֵלֶב וָדָם יַקְרִיב חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ.

רַחוּם, פְּרֹשׂ חַסְדְּךָ עַל גּוֹי כַּפָּיו לָךְ פְּרוּשִׂים,

וְרוּצוֹ עַד אֶל בֵּיתְךָ תַּחַת אַיִל יָשִׂים,

וְשֶׁבַע אֲשֶׁר יְהַלֶּלְךָ תַּחַת שִׁבְעָה כְּבָשִׂים;

לְעֶשְׂרוֹנִים שְׁנֵים עָשָׂר זְכֹר, זְכוּת שִׁבְטֵי עַמּוֹ.

הֵבִיא מֵיטַב אֲמָרִים, שְׂפָתָיו לְשַׁלֵּם פָּרִים,

וְתַחַת שְׁנַיִם תְּמִידִים שְׁתֵּי עֵינָיו לְךָ יָרִים;

רְאֵה כִּי לֹא יוּכַל עֲשׂוֹת חַטַּאת הַכִּפּוּרִים –

אַתְּ תְּחַטְּאֵהוּ בְּאֵזוֹב וּתְכַפֵּר עַל אֲשָׁמוֹ!

מָתַי תְּפַזֵּר חֲמָתְךָ, וְגוֹי מְפֻזָּר יְהִי נֶאֱסָף?

תִּכְסֹף לְקָדְשְׁךָ, בַּאֲשֶׁר לְהַקְדִּישׁ שִׁמְךָ נִכְסָף,

תָּשִׁיב שְׁבוּתוֹ, וְיָשִׁיב לְהַשְׁלִים תָּמִיד וּמוּסָף –

הוּא יִקְרָאֲךָ: אָבִי, אַף אַתָּה בְּכוֹר תְּשִׂימוֹ.