פזמון

מֵעֲלוֹת הַשַּׁחַר קְרָאתִיךָ הָרֶב;

עֲנֵנִי, אֵל, וִיהִי מְבַשֵּׂר־בְּקוֹל־עָרֵב

נֹגֵעַ אֵלַי כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב.

אֵל, בְּעַם רָצִיתָ הֶאֱמַרְתָּ מֵחוֹרֵב,

מָעוֹז, שְׁלַח וּרְאֵה בְּשָׁפְכוֹ לֵב וְקֶרֶב –

נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב.

מֵלִיץ טוֹב הַעֲמֵד, מְפַנֶּה צַר וְאוֹרֵב,

וְשִׂיחַ תְּפִלָּתִי כִּקְטֹרֶת קָרֵב,

מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב.