בודיוני במכנסיים אדומים, שלאמפאסין של כסף להם, עמד בצלו של אילן. אך זה נהרג המי“ם-חי”ת 2. במקומו מינה המצבּיא את קוֹלייסניקוֹב.

שעה אחת קודם לכן היה קולייסניקוב מפקד-גדוד. שבוע קודם לכן היה קולייסניקוב מפקד-אסכּדרון.

המי“ם-חי”ת החדש נקרא אל בודיוני. המצביא חיכה לו בעמדו בצלו של אילן. קולייסניקוב בא ברכיבה עם אָלמאַזוֹב, הקומיסאר שלו.

– לוחץ עלינו השרץ, – אמר המצבּיא בחיוכו המסנוור. – ננצח או נתפגר. אין ברירה. בַּנתָּ?

– בַּנתי, – השיב קוֹלייסניקוב בלטישת-עיניים.

– ואם תנוּס – דמך בראשך, – אמר המצביא, נתחייך והשיא עיניו לעבר ראש המחלקה המיוּחדת.

– כן יקום, – אמר ראש המחלקה המיוחדת.

– סוֹב, קולייסוֹב,¹ – קרא בעזיזוּת קאזאק פלמוני, שעמד מן הצד.

בּוּדיוני פנה פנייה נמרצת על עקביו והצדיע למי“ם-חי”ת החדש. הלה פישק ליד מצחונו חמש אצבעות-עלם אדומות, נתייזע והלם לו במַצַר החרוש. הסוסים חיכו לו בריחוק מאה אַמוֹת-שָׁליש. הוא הלך בהשפלת-הראש ובאטיות מייגעת טוֹפף ברגליו העקוּשוֹת, הארוכּות. להט השקיעה נשפך מעליו והוא פָטוֹל ובלתי מתקבל על הדעת, כמוות מתרגש ובא.

ופתאום – על האדמה המתפרקדת, על מערומי-השדות שנשתגשו והצהיבו ראינוהו ביחידות – את גבו הצר של קולייסניקוב, שידיו מידלדלות וראשו הצנוח חבוש כובע-מצחון אפוֹר.

שַמָשו הקריב אליו את הסוס.

הוא קפץ על האוכף ודהר אל חטיבתו, בלי החזר פניו לאחוריו. האסכּדרונים המתינו לו ליד דרך-המלך, ליד הדרך העולה לברודי.

תרועת “הוּרא” אַנקָנית, שטרפתה הרוח, הגיעה אלינו.

כיוונתי את המשקפת וראיתי את המי“ם-חי”ת, המסתובב על סוסו בתוך תימרות אבק מעובה.

– קולייסניקוב מנהיג את החטיבה, – אמר הצופה, שישב על העץ מעל ראשינו.

– בסדר, – השיב בודיוני, הצית סיגרית ועצם את עיניו.

תרועת ה“הוּרא” נָדמה. יְרי-התותחים נפוֹג. שראַפנֵל של חינם פקע מעל ליער. ואנו שמענו את הדומיה הגדולה של אִבְחַת-החֲרָבוֹת.

– בחור נלבב, – אמר המצביא, בקומו. – מבקש תהילה. מן הסתם יחלצֵנו.

ובצוותוו להקריב את הסוסים, נסע בוּדיוֹני למקום-הקרב. המטה נסע אחריו.

את קולייסניקוב נזדמן לי לראות בערב ההוא, שעה אחת לאחר הָשְׁמַד הפולנים. הוא נסע בראש חטיבתו, יחידי, רכוב על סוסו הצהוב-הבהיר, ונמנם. ידו הימנית היתה תלויה בקָלַע. בריחוק עשר פסיעות ממנו הוליך קאזאק דגל פרוּשׂ. האסכדרון העובר לפני המחנה פצח בעצלתיים פזמונות של ניבּוּל-פה. החטיבה נמשכה מאובקת ואינסופית, כשיירת עגלות של כפריים הנוסעים ליריד. בזנב-החטיבה נישפו תזמורות עייפוֹת.

בערב ההוא ראיתי בדרך-רכיבתו של קולייסניקוב את אדישוּת-השררה של החאן הטאטארי והכרתי את בית-מדרשם של קִניגָא המהולל, של פַּאבליצִ’נקוֹ הגַחְמָני, של סאביצקי הנלבּב.