לוגו
דְּבָרֶיךָ בְּמוֹר
מיקום ביצירה:
0%

1

דְּבָרֶיךָ2 בְּמוֹר עֹבֵר רְקוּחִים3

וִמִצּוּר הַרֲרֵי הַמּוֹר לְקֻחִים4

וְלָךְ וּלְבֵית אֲבֹתֶיךָ חֲמֻדוֹת5

אֲשֶׁר יִלְאוּ לְהַשִּׂיגָם שְׁבָחִים6

פְּגַשְׁתַּנִי7 בְּמִדְבָּרִים עֲרֵבִים8

בְּתוֹכָם אֹרְבִים נֹשְׂאֵי שְׁלָחִים9

דְּבָרִים אָרְבוּ תוֹכָם דְּבֹרִים10

וְתוֹךְ יַעְרַת דְּבַשׁ קוֹצִים כְּסוּחִים11

אִם כִּי לֹא שְׁלוֹם שָׁלֵם יְבֻקַּשׁ

בְּעוֹדָהּ מָלְאָה עִוְרִים וּפִסְחִים12

לְמַעַן בֵּית אֱלֹהֵינוּ נְבַקֵּשׁ

שְׁלוֹמָהּ אוֹ בְּעַד רֵעִים וְאַחִים13

וְאִם כֶּן־הוּא כְּדִבְרֵיכֶם רְאוּ חֵטְא

עֲלֵי כָל־כֹּרְעִים נֶגְדָּהּ וְשֹׁחִים14

וְחֵטְא הוֹרִים שְׁכָנוּהָ כְגֵרִים15

וְקָנוּ שָׁם לְמֵתֵיהֶם צְרִיחִים16

וְתֹהוּ מַעֲשֵׂה אָבוֹת חֲנֻטִים

וּפִגְרֵיהֶם אֱלֵי אַרְצָהּ שְׁלוּחִים17

וְהָיוּ בַעֲבוּרָהּ נֶאֱנָחִים

וְהָאָרֶץ מְלֵאָה נֶאֱלָחִים18

וְלָרִיק מִזְבְּחוֹת אָבוֹת בְּנוּיִים19

וְלַשָּׁוְא קָרְבוּ שָׁם הַזְּבָחִים

הֲטוֹב שֶׁיִּהְיוּ מֵתִים זְכוּרִים20

וְהָאָרוֹן וְהַלֻּחוֹת שְׁכוּחִים

נְשַׁחֵר אֶת־מְקוֹם שַׁחַת וְרִמָּה

וְנִטּשׁ אֶת־מְקוֹר חַיֵּי נְצָחִים21

הֲלָנוּ נַחֲלָה רַק מִקְדְּשֵׁי אֵל22

וְאֵיךְ נִהְיֶה לְהַר קָדְשׁוֹ שְׁכֵחִים

הֲיֵשׁ לָנוּ בְּמִזְרָח אוֹ בְּמַעְרָב

מְקוֹם תִּקְוָה נְהִי עָלָיו בְּטוּחִים

אֲבָל אֶרֶץ אֲשֶׁר מָלְאָה שְׁעָרִים23

לְנֶגְדָּם שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתוּחִים

כְּהַר סִינַי וְהַכַּרְמֶל וּבֵית אֵל

וּבָתֵּי הַנְּבִיאִים הַשְּׁלוּחִים24,

וְכִסְאוֹת כֹּהֲנֵי כִסֵּא אֲדֹנָי,

וְכִסְאוֹת הַמְּלָכִים הַמְּשׁוּחִים.

וְלָנוּ גַּם לְבָנֵינוּ יְעָדָהּ25,

וְאִם צִיִּים שְׁכָנוּהָ וְאֹחִים26.

הֲלֹא כֵן נִתְּנָה קֶדֶם לְאָבוֹת,

וְכֻלָהּ נַחֲלַת קוֹצִים וְחֹחִים.

וְהֵם מִתְהַלְּכִים אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ,

כְּמִתְהַלֵּךְ בְּפַרְדֵּס בֵּין צְמָחִים.

וְהֵם גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים, וְדֹרְשִׁים

מְקוֹם קֶבֶר וּמָלוֹן שָׁם כְּאֹרְחִים27.

וְשָׁם הִתְהַלְּכוּ לִפְנֵי אֲדֹנָי,

וְלָמְדוּ הַשְּׁבִילִים הַנְּכֹחִים28.

וְאָמְרוּ כִּי רְפָאִים שָׁם יְקוּמוּן29,

וְיֵצְאוּ שֹׁכְבִים תַּחַת בְּרִיחִים30.

וְכִי שָׁם תַּעֲלֹזְנָה הַגְּוִיּוֹת31,

וְתָשֹׁבְנָה נְפָשׁוֹת לַמְּנוּחִים32.

רְאֵה נָא גַּם רְאֵה דוֹדִי וְהָבֵן,

וְסוּר מִמּוֹקְשִׁים צִנִּים וּפַחִים33.

וְאַל תַּשִּׁיאֲךְ חָכְמַת יְוָנִית34,

אֲשֶׁר אֵין לָהּ פְּרִי כִּי אִם פְּרָחִים35.

וּפִרְיָהּ כִּי אֲדָמָה לֹא רְקוּעָה36,

וְכִי לֹא אָהֳלֵי שַׁחַק מְתוּחִים.

וְאֵין רֵאשִׁית לְכָל־מַעְשֵׂה בְרֵאשִׁית,

וְאֵין אַחְרִית לְחִדּוּשׁ הַיְרָחִים37.

שְׁמַע דִּבְרֵי נְבוֹנֶיהָ נְבֻכִים38,

בְּנוּיִים עַל־יְסוֹד תֹּהוּ וְטִיחִים.

וְתָשׁוּב לָךְ בְּלֵב רֵיקָם וְנָעוּר39,

וּפֶה מָלֵא בְּרֹב שִׂיגִים וְשִׂיחִים.

וְלָמָּה־זֶה אֲבַקֶּשׁ־לִי אֳרָחוֹת

עֲקַלְקַלּוֹת, וְאֶעְזֹב אֵם אֳרָחִים40?


  1. השיר הזה הוא תשובה לאדם נכבד שבקש להניא את המשורר מלכת לא"י, באמרו כי בהיות הארץ בידי הגויים, אין צריך לעלות.  ↩

  2. דבריך במר וכו': המשורר מתחיל בשבח השירה השלוחה אליו, ואומר כי דבריה נותנים ריח טוב.  ↩

  3. במוֹר: כאלו היו רקוחים במור, בשמים טובים.  ↩

  4. ומצור הררי המור לקוחים: מראש הררי המור, היינו מן המקום שהמור הנבחר גדל שם.  ↩

  5. חמדות: מעלות טובות  ↩

  6. אשר ילאו וכו': כמה שישבחו אותם לא יהיה די. השבחים ילאו ולא יוכלו להשיג את מעלות אבותיו.  ↩

  7. פגשתנּי וכו: מכאן מתחיל הוכוח.  ↩

  8. מדברים ערבים: המשורר משתמש במלים לשתי פנים א) דברים נעימים ב) מדבר ערבה.  ↩

  9. תוכם אורבים: וכו'. בתוך הדברים הנעימים או מדבר הערבה אורבים לי. נושאי שׁלּחים: נושאי נשק המוכנים להתנפל.  ↩

  10. דברים־דברים: לשון נופל על לשון.  ↩

  11. כסוחים: כרותים והמשורר משתמש במליצה פי הפסוק בישעיה פרק לג' פסוק יב.  ↩

  12. אם כי לא שׁלום וכו': אם אמנם נגיד שדבריך צודקים כי אין לדרוש את שלום שׁלם לאמר ירושלם, בעת שהיא מלאה. עורים ופסחים, לאמר זרים, והמשורר משתמש במליצה על־פי הפסוק המספר על העורים והפסחים שהיו בציון כשכבש אותה דוד. (שמואל ב‘ פ’ ה פסוק ו')  ↩

  13. למען בית וכו': הלא נבקש שלום ירושלים משום בית־המקדש שבה או בעד רעים ואחים: בעד אחינו היהודים היושבים בתוכה כיום.  ↩

  14. ואם כן הוא וכו': אם צדקתם שאינה קדושה הרי למה פונים ושוחים בעת התפלה נגדה נגד ירושלם.  ↩

  15. וחטא הורים וחטא עשו הורים האבות אשר שכנו בארץ כזרים.  ↩

  16. וקנו שׁם וכו‘ אברהם קנה לו ולבניו צריחים קברים וכונתו למערת המכפלה. צ’ריח בערבית קבר.  ↩

  17. ותהו מעשׂה אבות: והבל היה מעשה יעקב ויוסף שנחנטו ופגריהם גופותיהם שֻלחו ממצרים לארץ־ישראל.  ↩

  18. והיו וכו': נאנחו ונכספו לארץ בשעה שהיתה מלאה נאלחים: נתעבים ומאוסים היינו עובדי־אלילים.  ↩

  19. ולריק וכו': לריק בנו שם אבותינו מזבחות והקריבו זבחים.  ↩

  20. הטוב שיהיו וכו': מדבר על המנהג לבקר את קברי המתים הקרובים, ואמר: את קברות המתים נבקר ומקום הארון והלוחות נשכח?.  ↩

  21. נשׁחר: נבקר מקום שחת ורמה: הקברים ונטשׁ: ונעזב מקום חיי נצחים: מקום בית המקדש.  ↩

  22. הלנו נחלה האם לנו נחלה. רק: מלבד.  ↩

  23. אבל: יותר מזה ארץ אשׁר וכו': שערי המקומות הקדושים מכונים, למול שערי שמים.  ↩

  24. הנביאים השלוחים: ששלח אותם ד' לישראל.  ↩

  25. יעדה: הבטיח את הארץ.  ↩

  26. ואם ציים וכו': ואם כי היום היא חרבה ושכנו בה ציים ואחים, הלא כן נתנה לפנים גם לאבות בהיותה מלאה קוצים וחוחים, ובכל־זאת התהלכו בה באהבה כמתהלך בפרדס בין צמחים.  ↩

  27. והם גרים ותושׁבים וכו': אע"פ, שהיו רק גרים ותושבים, היינו יושבים בארץ לא להם, בכל־זאת בקש אברהם שם מקום קבר ומושב, ולו גם נחשבו כאורחים.  ↩

  28. השׁבילים הנכוחים: ארח מישרים, והוא בטוי ערבי.  ↩

  29. ואמרו כי רפאים וכו': המתים יקומו בארץ ישראל וגם המתים בחו"ל יתגלגלו גלגול מחילות עד שיבואו לארץ־ישראל ושם יקומו לתחיה.  ↩

  30. שׁוכביה תחת בריחים: המתים הקבורים באדמה הסוגרת עליהם כדלת ובריח. (בהערות שבמקור המודפס כתוב “שוכביה”, אף כי בשיר עצמו כתוב “שוכבים”; הערת פב"י).  ↩

  31. וכי שׁם תעלזנה הגּויות: הגוף הקבור בארץ־ישראל מוצא מנוחה.  ↩

  32. למנוחים: למתים.  ↩

  33. צנים ופחים: מוקשים ורשתות.  ↩

  34. ואל תשיאך וכו' כנראה שהמתוכח עם המשורר הביא לו ראיות מן הפלוסופיה והחקירה. ועל זה עונה המשורר מכאן ועד סוף השיר. תשׂיאך: תפתך.  ↩

  35. פרי: דבר ממש. פרחים: אמנם יפים אבל הם נובלים וכמשים.  ↩

  36. אדמה לא רקועה וכו‘: הפלוסופיה אומרת שהעולם קדמון ולא בריאה שברא ה’. הם אומרים שה' לא רקע הארץ ולא מתח השמים.  ↩

  37. ואין ראשׁית וכו': אין התחלה לעולם, כי אם כך הוא מימות עולם, וכך אין סוף. לחידוש הירחים: כי תמיד יבוא חדש אחרי חדש והלבנה תתחדש בלי סוף.  ↩

  38. שׁמע דברי נבונים נבוכים וכו: הם החכמים בעצמם נבוכים ואין דברי האחד כדברי השני. ודבריהם בנויים על יסוד שוא וטיח תפל.  ↩

  39. ונעור: וריק.  ↩

  40. אם ארחים: התורה שהיא אם כל הדרכים.  ↩