יוֹנָה נְשָׂאתָהּ / עַל־כַּנְפֵי נְשָׁרִים2
וְקִנְּנָה בְחֵיקְךָ /בְּחַדְרֵי חֲדָרִים3 –
לָמָּה נְטַשְׁתָּהּ4 / נוֹדְדָה בַיְעָרִים?
וּמִכֹּל עֲבָרִים / פֹּרְשֵׂי מַכְמֹרִים.
יְסִיתוּהָ זָרִים / בֵּאלֹהִים אֲחֵרִים5,
וְהִיא בְמִסְתָּרִים / תִּבְכֶּה לְבַעַל נְעוּרִים6.
וּבֶן־דִּישָׁן וְדִישׁוֹן / יַחֲלִיק לָהּ לָשׁוֹן7,
וְתִשָּׂא אִישׁוֹן / לְאִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן8.
לָמָּה תַעֲזֹב / נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל
וְאֵדָעָה כִי / אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל?
הֲלָנֶצַח תַּמָּה / תְּהִי גְּלוּיַת צַמָּה9,
בִּזָּה וְשַׁמָּה / לְמִזָּה וְשַמָּה10.
וּבֶן הָאָמָה / הֶעֱטַנִי אֵימָה11,
כִּי בְיָד רָמָה / קֶשֶׁת רָמָה12.
וְאָהֳלִי בָמָה / לְאָהֳלִיבָמָה13,
וְאָהֳלִיבָ מַה – / תְּיַחֵל עוֹד וְכַמָּה14.
וְאֵין מוֹפֵת וְאֵין־אוֹת, / וְאֵין־חָזוֹן וּמַרְאוֹת
וְאִם־אֶשְׁאַל לִרְאוֹת / מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת15 –
יַעֲנוּ נְבוּאוֹת: / הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל:16
וּבָנוֹת עֲדִינוֹת / הָגְלוּ מִמְּדִינוֹת17,
מִמִּטּוֹת רַעֲנַנּוֹת / וּמְנוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת,
וְנִפְזְרוּ בֵינוֹת / עַם לֹא־בִינוֹת18,
בְּלַעֲגֵי שָׂפָה19 / וּבִלְשֹׁנוֹת שֹׁנוֹת.
אַךְ שָׁמְרוּ אֱמוּנוֹת20 / בָּם הָיוּ אֱמוּנוֹת21,
וְלֶאֱלִילֵי תְמוּנוֹת / מֵאֲנוּ לֵעָנוֹת22.
וְלָמָּה בַמֶּרְחָק / עָמַד דָּר שָׁחַק23?
וְרוֹדִי דָחַק, / וְדוֹדִי רָחַק24
וּלְקֵץ יָמִים / נִשְׁאַל נִשְׁאוֹל:25
דֶּגֶל אַחֲוָה / מֵעָלַי הוּסָר.
וֶרְגֶל גַּאֲוָה / עָלַי עֹל וּמוֹסָר26.
וַאֲנִי מְיֻסָּר / בְּאַכְזָרִיּוּת מוּסָר27,
גֹּלֶה וְנֶאֱסָר / וְזָעֵף וָסָר.
בְּאֵין מִנְזָר וְטִפְסָר28, / וְאֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר.
וְצָר אֵלַי סָר, / וְצוּר מֶנִּי סָר29.
וְהֶחֱרִיב בְּקִצְפּוֹ / מְקוֹם מִדְרַךְ כַּפּוֹ30,
וְהִצִּית בְּזַעְפּוֹ / מְזוּזָתוֹ וְסִפּוֹ31,
וְאֵשׁ קָדְחָה בְאַפּוֹ, / וַתִּיקַד עַד־שְׁאוֹל.
הַלְעוֹלָמִים / יִזְנַח אֲדֹנָי?
וְהַאֵין קֵצֶה / לְמוֹעֲדֵי חֶזְיוֹנָי32?
קוּמָה אֲדֹנָי! / וְיָפֻצוּ שׂטְנָי
וְשׁוּב אֶל־מְעוֹנַי / אֶל־הֵיכַל לִפְנָי33
וְגַלֵּה לְעֵינַי / כְּבוֹדְךָ כְּמִסִּינָי34,
וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנַי / גְּמוּל עַל־יְגוֹנָי35.
וּבְטַל־יֶשַׁע רֵד / עַל־יָרֵא וְחָרֵד36,
וּמִכִּסְאוֹ הוֹרֵד / בֵּן הָאָמָה מוֹרֵד37.
מְהֵרָה, פֶּן־אֵרֵד / בְּיָגוֹן אֶל שְׁאוֹל:
-
שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה. ↩
-
יונה וכו': עם ישראל שנשאת אותו ממצרים כעל כנפי נשרים ↩
-
וקננה וכו': הקן של היונה היה בחדרי חדרים בקדש הקדשים. ↩
-
נטשתה עזבת אותה. ↩
-
יסיתוה זרים: הגוים מסיתים אותה לעבד אלהיהם ↩
-
והיא: אך היא. לבעל נעורים: לה' אלהי נעוריה. ↩
-
דישן ודישון: בני עשו, וכונתו לנצרות. יחליק לה לשׁון: למען תמיר אלהים באלהיהם. ↩
-
ותשׂא אישׁון: ותשא עין. לאישׁה הראשׁון: לקב"ה. ↩
-
גלוית צמה: סמן לאשה שאין לה בעל, וכונתו האם לנצח לא ישוב ה' לגאל את ישראל. ↩
-
מזה ושׂמה: בני עשו. ↩
-
בן האמה: ישמעאל. העטני אימה: הפחידני. ↩
-
קשׁת רמה: ירה קשתו. ↩
-
ואהליבמה: ישראל נִתַּן לעבד לאהליבמה: היתה אשת עשו. ↩
-
אהליבה: יהודה. מה תיחל: מה תקוה עוד. ↩
-
ואם אשאל לראות: ואם אבקש לדעת מתי יהיה קץ הפלאות: הקץ הנפלא שנגאל. ↩
-
הקשית לשאל: שאלת שאלה קשה. ↩
-
ובנות עדינות: ישראל הדומה לבנות עדינות. ממדינות: מארצם. ↩
-
עם לא בינות: עם שאינו מבין. ↩
-
בלעגי שפה: בעלי שפה נלעגה. המשורר חשב את השפה העברית לשפה היותר יפה והיותר נכונה. ↩
-
אמונות: יחיד אֱמוּנָה. ↩
-
בם היו אמונות: חניכות שנתחנכו בה. ↩
-
אלילי תמונות: אלילים מצירים בתמונות. לענות: להכנע. ↩
-
דר שחק: שוכן שמים. ↩
-
ורודי: הכובש שלי. ודודי: הקב"ה, וכאן לשון נופל על לשון יפה עד מאד. ↩
-
ולקץ ימים נשאל נשאל: ה' עזבנו ונפרד מאתנו עד הקץ. ↩
-
מוֹסָר: רבים מוסרות, חבל שקושרים בו את הגל. ↩
-
באכזריות מוסר: במוסר קשה. ↩
-
מנזר וטפסר: פרוש שניהם בעלי שררה ונזכרים בתנ"ך. ↩
-
וצר אלי סר: האויב שלט בו. וצור מני סר: הקב"ה עזב אותי, וגם כאן לשון נופל על לשון יפה. ↩
-
מקום מדרך כפו: כמו הדם רגליו וכונתו לביה"מק. ↩
-
והצית: הדליק מזוזתו וספו: הסף והמזוזה של ביה"מק. ↩
-
למעדי חזיוני: מועד הגאולה שנבאו עליה הנביאים. ↩
-
מעונו: ביה"מק. (בשיר עצמו כתוב: מעונַי; הערת פב"י). היכל לפני: קדש הקדשים. ↩
-
כמסיני: כמו שנגלית בכבודך אל ישראל מהר סיני. ↩
-
על יגוני: על הצער והגיון שהם גורמים לו. ↩
-
ירא וחרד: ישראל המפחד מפני אויביו. ↩
-
בן האמה מורד: ישמעאל. ↩