הֶרֶף שְׁאוֹן יָם עַד אֲשֶׁר יִקְרַב
תַּלְמִיד2, וְיִשַּׁק אֶת־פְּנֵי הָרָב3
יַד אַהֲרֹן הָרָב, אֲשֶׁר שִבְטוֹ
לֹא נָס לֵחֹה וְלֹא חָרָב4.
לִמֵּד, וְלֹא אָמַר לְפִיהוּ הוֹן!
פִּזַּר וְלֹא אָמַר לְיָדוֹ: רָב5!
הַיּוֹם אֲנִי מוֹדֶה כְנַף מִזְרָח6,
כִּי מָחֳרָת אֶקֹּב כְּנַף מַעֲרָב7.
אֵיךְ יַעֲזָב־אִישׁ אֶת־צֳרִי גִלְעָד
אַחֲרָיו, וְהוּא חוֹלֶה נְשוּךְ עַקְרָב8?
אוֹ יַחֲלִיף אֶת־צֵל עֲנַף עָבוֹת9
בַּחֹם וּבַקֶּרַח וּבַשָּׁרָב?
חֵלֶף לְצֵל קֹרַת נְוֵה הָרָב –10
צִלִּי מְעוֹן קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב11!
-
שיר זה שיך לשירי ידידות וחבר לכבוד ר‘ אהרון בן ציון בן אלעמאני בהתקרב ר’ יהודה אל אלכסנדריה של מצרים בדרכו לארץ־ישראל. ↩
-
הרף שאון ים: הוא מבקש את הים לנוח משאונו למען תוכל האניה לעגן ויקרב תלמיד: ר' יהודה. ↩
-
הרב: ר' אהרון. ↩
-
שבטו: ענפו. לא נס: לא כלה. חרב: יבש. ↩
-
הון: די. רב: די. למדו וכו‘ פזרו וכו’: לאמר הוא גם מורה חכם וגם נדיב עשיר. ↩
-
היום אני מודה וכו': מודה אני היום כנף מזרח, רוח מזרח, שעכבה את האניה מנסע. ↩
-
כי: כאשר, כמו. אקב: אקלל. כנף מערב: רוח מערב המרחיקה אותי באניה מר' אהרון. ↩
-
צרי גלעד: רפואה, ור' אהרון הוא מרפא למשורר המדמה עצמו לחולה נשוך עקרב. ↩
-
או יחליף את צל וכו‘: ר’ אהרון דומה לצל ענף עבות והמשורר כאילו נמצא בלי מחסה מבלעדו. ↩
-
חלף: תמורת. נוה־הרב: מעון הרב ר‘ אהרון כלומר המשורר מתנחם שימצא תמורת בית ר’ אהרן מחסה בירושלים. ↩
-
מלך רב: הקב"ה. ↩