יְדַעְנוּךָ נְדֹד / יהודה הלוי

יְדַעְנוּךָ נְדֹד

פרק:

מיקום ביצירה:

יְדַעְנוּךָ נְדֹד מִימֵי עֲלוּמִים²,

וְנַחַל הַבְּכִי נַחַל קְדוּמִים³.

הֲרֹב עִם הַזְּמָן עַל־לֹא חֲטָאָה⁴.

וְעִם־יָמִים וְאֵין עָוֹן לְיָמִים.

פְּלָכִים הֵם בְּקַו־צֶדֶק יְרוּצוּן⁵,

וְאֵין נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ בַּמְּרוֹמִים.

הֲזֶה חָדָשׁ, וְאֵין תֵּבֵל חֲדָשָׁה,

וְחֻקֶּיהָ בְּאֶצְבַּע אֵל רְשׁוּמִים⁶.

וְאֵיךְ יִשְׁנוּ דְבָרֶיהָ, וְכֻלָּם

בְּטַבַּעַת יְמִין עֶלְיוֹן חֲתוּמִים⁷.

וְכָל סִבָּה מְצוּאָה בַמְּסִבָּה⁸,

וְכָל־חָדָשׁ כְּבָר הָיָה פְעָמִים.

וְלֹא חֻבַּר אֱנוֹשׁ כִּי אִם־לְפֶרֶד,

לְהוֹצִיא מִלְּאֹם אֶחָד לְאֻמִּים⁹.

וְלוּלֵא נִפְרְדוּ מֵאָז בְּנֵי־אִישׁ,

אֲזַי לֹא־מָלְאָה אֶרֶץ עֲמָמִים¹⁰.

וְיֵשׁ דָּבָר אֲשֶׁר יִיטַב וְיֵרָע,

וּבוֹ שִׁקּוּי וְרָקָב לָעֲצָמִים¹¹.

בְּהִתְקַצֵּף אֱנוֹשׁ יוֹמוֹ יְקַלֵּל,

וְיִקֹּב אֶת־רְגָעָיו הַזְּעוּמִים.

וְהוּא הַיּוֹם יְבָרְכוּהוּ אֲחֵרִים¹²,

אֲשֶׁר אֹתוֹ יְבַלּוּ בַנְּעִימִים.

וְכָל־מַאְכָל בְּפִי בָרִיא כְּנֹפֶת,

וְהַנֹּפֶת בְּפִי חֹלֶה רְתָמִים¹³.

וְדֹאֵג יֶחְשְׁכוּ אוֹרִים בְּעֵינָיו,

וְלֹא יִרְאֵם וְהֵם לוֹ נַעֲלָמִים¹⁴.

כְּעֵינַי יוֹם שְׁכֹן עָנָן עֲלֵיהֶם

לְנֹד משֶׁה¹⁵, וְהֵם יֹרְדוֹת זְרָמִים.

מְקוֹר חָכְמָה אֲשֶׁר אֶמְצָא בְּפִיהוּ

מְקוֹם הַפָּז וּמַחְצַב הַכְּתָמִים¹⁶.

יְדִידוּת קָשְׁרָה נַפְשִׁי בְּנַפְשוֹ,

בְּעוֹד רִכְבֵי נְדֹד אֵינָם רְתוּמִים¹⁷.

בְּעוֹד לֹא נִסְּתָה נַפְשִׁי פְרִידָה¹⁸,

וְאִתָּנוּ בְנֵי יָמִים שְׁלֵמִים¹⁹.

יְלָדוּנוּ בְנוֹת יָמִים פְּרֻדִים²⁰.

וּבַת אַהְבָה יְלָדַתְנוּ תְאוֹמִים²¹.

אֱמֻנִים²² עַל עֲרוּגַת הַבְּשָׂמִים,

וְיֹנְקֵי שֹׁד שְׁדֵי בַּת הַכְּרָמִים²³.

זְכַרְתִּיךָ עֲלֵי הָרֵי בְתָרִים²⁴,

תְּמוֹל הָיוּ בְךָ הָרֵי בְשָׂמִים²⁵.

וְעַפְעַפַּי מְגוֹלָלִים בְּדִמְעָה,

וְהַדִּמְעָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים.

זְכַרְתִּיךָ וְנִזְכַּרְתִּי לְיָמִים

עֲבַרְנוּמוֹ, וְהָיוּ כַחֲלֹמִים²⁶.

הֱמִירְךָ לִי זְמָן בֹּגֵד בְּכָל־אִישׁ,

אֲשֶׁר לִבּוֹ קְרָב וּבְפִיו שְׁלוֹמִים²⁷.

אֲדַבֶּר־בָּם, וְאִם אֶמְצָא בְפִיהֶם

תְּמוּרַת מַנְּךָ חָצִיר וְשׁוּמִים²⁸.

חֲמָסִי וַחֲמָתִי עַל פְתָאִים,

אֲשֶׁר הֵמָּה בְעֵינֵיהֶם חֲכָמִים.

אֲשֶׁר קָרְאוּ לְשִׁקְרֵיהֶם אֱמוּנוֹת,

וְקָרְאוּ שֵׁם אֱמוּנָתִי קְסָמִים.

אֲשֶׁר זָרְעוּ וְקָצְרוּ שִׁבֳּלֵיהֶם,

וְשָׂמְחוּ בָם וְאִם הֵמָּה צְנֻמִים²⁹.

וְחִיצוֹנֵי דְּבַר חָכְמָה חֲרָשִׁים,

לְכַסּוֹת הַפְּנִינִים הַפְּנִימִים³⁰.

וְלִי נֵרוֹת אֲחַפֶּשׂ־בָּם חֲדָרָיו³¹,

וְאוֹצִיא מִגְּנָזָיו הַלְּשָׁמִים³².

וְלֹא אֶשְׁקֹט עֲדֵי תִשְׁתַּחֲוֶיןָ

בְּחָכְמָה לַאֲלֻמָּתִי אֲלֻמִּים³³.

וְסָכָל כִּי יְבַקֶּשׁ־סוֹד³⁴ עֲנִיתִיו:

– עֲלֵי אַף הַחֲזִיר מַה־לַנְּזָמִים.

וְאֵיךְ עַל־לֹא מְקוֹם זֶרַע אֲבַקֵּשׁ

עֲנָנִי, לַעֲרֹף עָלָיו גְּשָׁמִים³⁵.

וְצָרְכִּי לַזְּמָן נָקֵל, וְנִדְמֶה

כְּמוֹ־צֹרֶךְ נְשָׁמָה לַגְּשָׁמִים³⁶,

אֲשֶׁר מִדֵּי יְכִילוּהָ תְּחַיֵּם³⁷,

וְאִם־נִלְאוּ עֲזָבָתַם צְלָמִים:³⁸

שיר זה שיך לסוג שירי הפרוד. המשורר מתאונן על שנגזר עליו להפרד מידידו המשורר ר' משה בן עזרא. מההתחלה עד “כעיני יום שכן ענן עליהם” הקדמה שבה הוא מדבר על הנדודים בכלל ועל הזמן וצרותיו. ↩
ידענוך נדוד: הנדוד אינו דבר חדש בשבילנו, ידענוהו עוד מימי נעורינו. ↩
ונחל הבכי: זרם הדמעות שאנשים בוכים. נחל קדומים: מאז מעולם בכו. ↩
הרֹב עם הזמן וכו': האם יכולים לריב עם הזמן המביא את הצרות אתו, איננו אשם לא הוא ולא הימים. ↩
פלכים וכו‘: פלך בערבית גלגל הכוכבים והמזלות. והוא אומר שהמזלות הם הולכים בקו צדק, וגזרת ה’ צדק וישר. ↩
הזה חדש וכו': האם זה דבר חדש? לא! הכל הוא בתבל על פי החקים שחקק אלהים. ↩
ואיך ישנו וכו‘: ושום דבר לא ישתנה, ממה שנחתם בטבעת ה’. ↩
וכל סבה וכו': אין שום מקרה וסבה בעולם בלי מסבה בלי גורם ומסובב. ↩
ולא חבר וכו': האיש והאשה נשאים להוליד בנים שיפרדו מהם. וכך יוצאים עמים חדשים. ↩
ולו לא נפרדו: כל עמי הארץ השונים באו מזה שתמיד נפרדים אנשים מאנשים. ↩
וישׁ דבר אשׁר וכו': יש דבר שבו צפון גם טוב וגם רע, והוא שׁקוי: מרפא. ורקב: כליון. לעצמים: לעצמות. וכן גם בפרוד יש טוב ויש רע. הנפרד מחברו מצטער. ולפעמים חלק משבט נפרד ומיסד ישוב חדש ומרבה את ישוב העולם. ↩
בהתקצף אנוש וכו': הרעיון הוא שיש יום אחד אשר האחד יברך אותו והשני יקלל אותו. והוא היום: אותו היום הוא אשר אחרים יברכוהו. ↩
וכל מאכל: גם במאכל יש אשר המאכל הפשוט יהיה בפי האחד, האיש הבריא, מתוק כדבש, ובפי השני, החולה, יהיה המאכל היותר טוב. רתמים: כגחלי רתמים. ↩
ודואג וכו': האיש הדואג אם גם יראה אור ידמה כי חשך סביבו, והאורות יעלמו מעיניו. ↩
כעיני וכו‘: כאן המשורר עובר אל הענין אשר לשמו כתב את השיר, אל ענין פרודו מר’ משה בן עזרא, ואומר כמו שחשכו עיני ביום אשר נדד ר' משה. ↩
מחצב הכתמים: מחצב אוצרות הזהב הם בפיהו. ↩
בעוד רכבי נדוד וכו': בטרם רתמו את עגלת הנדודים. ↩
לא נסתה: לא העמידה בנסיון. ↩
ואתנו בני ימים שלמים: והזמן היה בשלום אתנו ולא נהפך לנו לאויב. ↩
ילדונו בנות ימים וכו‘: אנחנו נולדנו בזמנים שונים. ר’ משה היה גדול בשנים מר' יהודה. ↩
ובת אהבה וכו': אבל האהבה קשרה אותנו יחד לתאומים. ↩
אמנים: מגֻדָלים. ↩
שׁד לשד ובשמים וכרמים: משל הם לשירה. ↩
הרי בתרים: הרי הפרידה. ↩
תמול היו בך: אתמול היו ההרים האלה. בך על ידך כמו הרי בשמים. ↩
כחלומים: כחלומות. ↩
המרך לי זמן וכו': הזמן המיר לי אותך באיש אשר לבו קרב בלבו שונא אותי ובפיו שלומים: ורק בפיו ידבר אלי שלום. ↩
אדבר בם, ואם אמצא וכו': אני מדבר אתם באין ברירה ואם גם שבמקום המן השמימי שמצאתי אתך איני מוצא אצלם בלתי אם חציר ושומים. ↩
ושמחו בם: הם שמחים בשבליהם. ואם המה: השבלים. צנמים: ריקים ודקים. ↩
וחצוני דבר חכמה: הם חרשים העוסקים בחיצוניות החכמה, ואינם רואים את הפנינים בפנים. ↩
ולי נרות וכו': כנגד זה הוא חודר פנימה. ↩
לשמים: לֶשֶׁם אבן יקרה. ↩
תשתחוין בחכמה וכו': בעניני חכמה תשתחוין אלומותיהם לאלמתי. ↩
סוד: במובן סוד חכמה. ↩
ואיך על לא מקום זרע וכו': אינני רוצה ללַמֵד את הסכל, להריק עליו ענני. ולערף להזיל. ↩
וצרכי לזמן קלוכו': אין אני צריך לזמן, לאמור לאנשי זמננו אני איני צריך להם בלתי אם כצרך הנשמה. לגשמים: לגופות. ↩
אשר מדי יכילוה תחים: בשעה שהגוף מכיל בתוכו את הנשמה היא מחיה אותו, כי הנשמה היא עקר. ↩
ואם נלאו: הגופות מהכיל הנשמה. עזבתם צלמים: עזבה הנשמה אותם כמו גלמים מתים בלי רוח חיים. ↩