שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי
עֲלֵי רֹאשִׁי, קְטַפְתִּיהוּ בְיָדִי.
הֱשִׁיבַנִי: יְכָלְתַּנִי לְבַדִּי,
וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְדוּדִי?
-
זהו מכתם קצר בענין הזקנה. המשורר מוצא שערה לבנה אחת יחידה בראשו וקוטף אותה. היא אומרת אליו: יכלתני לבדי: נצחת אותי בהיותי יחידה אך מה תעשה בבוא אחרי גדודי כשתרבינה השערות הלבנות? — אז לא תוכל עוד לקטף אותן, כי יתרבו יותר ויותר. ↩