לוגו
הקדמה לקובץ האגדות
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ספר זה הוא קובץ אגדות בחרוזים. אכן, הקשר בין אגדה לאגדה וחרוז אינו מקרי וצירופם אינו מלאכותי.

החרוז היה מִדוֹרי־דורות אחד הסַממנים החביבים על היצירה העממית לכל סוגיה – מפתגם ועד משל או מַעֲשִׂיָּה. ולא מקרה הוא כי בכל הדורות נמצאוּ משוררים שחמדו לעַבּד אגדות ומעשיות־עם בצורת שירים או פּוֹאֶמות, בחרוז ובמשקל.

תחביב ספרותי זה קסם לי מנעורי. בתרגומַי ועיבודַי בתחום זה לא נתכּוונתּי להציג לפני הקורא העברי פוֹלקלוֹר לאומי מסוּים ואף לא בחרתי אַתְּ החומר לפי מגמה מסוּימת. תרגמתי ועיבדתי אגדות ומעשיות, שמצאו חן בעיני ועוררו חשק בלבי לתת להן לבוש עברי. ראיתי בפנינים עממיות אלה ענין אוניברסלי – וכאשר נצטבּר בידִי החומר העברי כְּדֵי סֵפר, שׂמחתּי להרכּיב ממנו קובץ, הנוֹעד לשעשע ילדים ובני־נוער וּלהַנוֹת גם הורים וקוראים אחרים מכל הגילים.

*

הקובץ הנוכחי מורכב מכמה מדוֹרים (המפורטים בתוכן־הענינים). מקצת היצירות הכלולות בו תורגמו, או עוּבּדוּ, לראשונה לפני שנים רבות, ויתרן – פרי עבודת השנה האחרונה. ואולם גם התרגומים והעיבודים הישנים נערכו כעת מחדש – ובחלקם אפילו “שׁוּכתבוּ”. הוכנסו בהם שינוּיי־נוֹסח ותיקוני־לשון־וסגנון רבים, כי מאז פורסמו הדברים בצורתם הקודמת חלו תמורות וחידושים לא מעטים בדרכי־ההבּעה בלשוננו.

את האגדות והמעשיות שבקובץ אפשר לחלק לשני סוגים: אלה שנכתבו בחרוזים במקורם (כגון רוב אגדות פּוּשׁקין ואגדוֹת ומעשיות של מַרשַׁק) – ואלה שנכתבו במקורם בפרוֹזה (כגון רוב אגדות אַנְדֶרְסֶן ואחרות).

בעוד שהסוג הראשון תוּרגם לעברית (ועל הבדלי שיטות־התרגום לגבי היצירות השונות עוד ידוּבר להלן), הרי הסוג השני הִצריך מעיקרו לא תרגום אלא עיבּוּד בחרוזים בעיקבות הפּרוֹזָה שבמקור. אך גם בעיבודים אלה השתדלתי לשמור לא רק על שלד־העלילה אלא גם על הפרטים החשובים, ובעיקר – על רוּח־המקור.

ועתה – אֵי אֵלוֹ הערות ביחס לַמדור “מאגדות פּוּשְׁקִין”

שתי האגדות הארוּכּות – “אגדה על בת־מלך וְשִׁבְעַת הגיבורים” ו“אגדה על שָׁלְטָן המלך” – תורגמו לעברית בתבנית הצוּרנית והריתמית של המקור: באותו משקל (כוֹריאוֹס), בחריזת־צמדים (אא, בב) ובהקפדה על חילופי־סרוּגין של חרוּזי־מִלעֵיל וחרוּזי־מִלרע. באגדה על שָׁלְטָן המלך שמרתי גם על שיטת החזרוֹת הקבועות: פרטי סיפור־המעשה משתנים או מתחלפים בכל פרק חדש, אך המוֹטיב היסודי עובר כחוּט־השני בכולם ונִשנה בכל פעם באותן נוסחאות מילוּליוֹת בדומה ל“פזמון־חוזר”.