מוסתג׳אב

כִּי שֵׁם יְיָ אֶקְרָא.

אֶקְרָא אֶל לִבִּי לִרְצוֹנֶךָ: / מַה לְּךָ נִרְדָּם בְּאִישׁוֹנֶךָ?

קוּם קְרָא שֵׁם מְעוֹנֶךָ! / וְאָמַר מָה אֶקְרָא?

אֶקְרָא בְּשֵׁם הַנּוֹדָע בִּנְבוּאוֹת, / הוּחַל מִנִּפְלְאוֹתֶיךָ לִרְאוֹת,

וְדָרְשׁוּ אוֹתְךָ לִצְבָאוֹת – / וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא.

אֶקְרָא רֹאשׁ בֵּין שְׁנַיִם מִתְנַשֵּׂא / בְּרֹאשׁ, דְּמוּת כִּדְמוּת עוֹשֶׂה –

וְאֵלָיו הוּא נוֹשֵׂא / אֶת נַפְשׁוֹ וְקָרָא:

אֶקְרָא הַמְּחוֹקֵק צוּרוֹת וְנִמְצָאוּ, / בְּהַמְשֵׁל כּוֹכָבִים נִפְלָאוּ,

אֲלֵיהֶם הַנּוֹאָלִִים יִקְרָאוּ – / אֲנִי אֵלֶיךָ אֶקְרָא.

אֶקְרָא מִבִּינַת נְשָׁמָה הֶאֱמָרְתָּ, / יְלִידֵי אִשָּׁה בָּהּ הִפְאָרְתָּ;

גַּם מֵהֶם סְגֻלָּה בָחָרְתָּ – / וְשִׁמְךָ עָלֵינוּ נִקְרָא.

אֶקְרָא קְרִיאָה בִּיחִידָה מְפֻנָּה / לַשֵּׁם, אֲשֶׁר בּוֹ הִיא מְכֻנָּה,

וְכָל קְרָבַי יִפְצְחוּ רִנָּה / כַּהֲרִימִי קוֹלִי וָאֶקְרָא;

אֶקְרָא: טוֹב טוּבוֹ לֹא יִגָּרָע, / אֶשְׁמֹר חֹק אוֹ אֶפְרָע,

עַל כֵּן בַּטּוֹב וּבָרָע / קוֹלִי אֶל יְיָ אֶקְרָא.

אֶקְרָא: נֶצַח שִׁמְךָ הַנַּעֲלֶה, / שֵׁם מִכָּל שֵׁם יִפָּלֵא.

בְּזִכְרוֹ מִשְּׁאוֹל נַעֲלֶה – / תְּחַיֵּנוּ וּבְשִׁמְךָ נִקְרָא.