מגן

אֶחָד, נַעֲלֵיתָ עַל כָּל גְּבוֹהִים,

עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, צוּר הַנְּגוֹהִים –

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְיָ אֱלֹהִים.

בְּמַחֲשֶׁבֶת הַלֵּב בַּנְתִּי סוֹדִי

הָרָחוֹק, כִּי בְיָהּ יָגֵל כְּבוֹדִי

וְאַתָּה יְיָ מָגֵן בַּעֲדִי.

רַמְתָּ עַל כֹּל, וְאֵיךְ אֵדָעֶךָ,

יָהּ? – וּבַצַּר לִי, יְיָ, אֶבְעֶךָ –

וַתִּתֵּן לִי מָגֵן יִשְׁעֶךָ.

הָאֱמֶת אַתָּה; לְךָ, יְיָ, קָרָאתִי:

נָא, יְיָ, הַחֲזֵק בְּיוֹם צָרָתִי

מָגֵן וְצִנָּה, וְקוּמָה בְּעֶזְרָתִי.

מִמְּךָ הַכֹּל וְכָל מְחוֹלָל בְּלִבּוֹ

שָׂם שֵׁם יְיָ, יְהִי מִשְׂגַבּוֹ –

כִּי מָגֵן הוּא לְכָל הַחֹסִים בּוֹ.