רהוטה
אֶשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם אָרְצָה, כִּי אֵין לְמַטָּה מִמֶּנָּה,
אֶתְנַפֵּל לִפְנֵי עֶלְיוֹן, גָּבוֹהַּ עַל כָּל גְּבוֹהִים.
בַּמָּה אֲקַדֵּם פָּנָיו כִּי אִם בְּרוּחִי? הֲלֹא הִיא מֵאִתּוֹ וּבְיָדוֹ,
בְּמִבְחַר גּוּפָתִי הוּא יְחַיֶּהָ, כִּי אֵין לְאִישׁ נִכְבָּד מִנַּפְשׁוֹ.
רֹאשׁ וָסוֹף אֵין לִגְדֻּלָּתוֹ – וּלְשׁוֹנִי אֵיךְ תְּגַדְּלֶנּוּ?
רָחוֹק רָחוֹק מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם, וְקָרוֹב קָרוֹב מֵעַצְמִי וּבְשָׂרִי!
הִנֵּה בָאתִי לְךָ, אֱלֹהָי, כִּי אֵין מוֹעִיל זוּלָתֶךָ.
הֲלֹא צְבָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ כֻּלָּם נִבְרָאִים כָּמוֹנִי;
מֵהֶם אֵיךְ אֶדְרֹשׁ תְּשׁוּעָה – וּתְשׁוּעַת כָּל יְצוּר כָּזָב!
מָנוֹס אֵין לְעֶבֶד בִּלְתִּי לַאֲשֶׁר קָנָהוּ!
מָה אֲחַשֵּׁב לָדַעַת? וְיָדַעְתִּי כִּי לְהֵיטִיב לִי בְּרָאתָנִי.
מִסְּפֹר עָצְמוּ חֲסָדֶיךָ – וּמֵחוֹל הַיָּם חַטֹּאתָי.
עַיִן אֵיךְ אֶשָּׂא אֵלֶיךָ? וְהִיא גַם הִיא חָטָאָה,
עוֹד מַה יַּעֲנוּ שְׂפָתָי? גַּם הֵמָּה הִרְשִׁיעוּ!
זְדוֹן לִבִּי עָשָׂה לְנַפְשִׁי אֲשֶׁר לֹא יוּכַל אוֹיֵב עֲשֹׂהוּ
זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי מִמֶּנּוּ – אוֹי לִי כִּי מָרִיתִי!
רֹעַ יִצְרִי הִתְעָנִי, כִּי לֹא הָיָה רְצוֹנִי לְהַכְעִיסֶךָ,
רָעוֹתַי לִי לְבַדִּי הֵרֵעוּ – וְאַתָּה לְבַדְּךָ תַּעֲשֶׂה חֶסֶד!
הוֹדִיעֵנִי דֶּרֶךְ יוֹעִילֵנִי, כִּי כֹל יָדַעְתִּי אַתָּה הוֹדַעְתָּנִי.
הִשְׁמַעְתִּי דִּבְרֵי לִבִּי לְאָזְנָי – וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם!