(ע"פ פ. שִׁילֶר)

מִגַּג בֵּיתוֹ סָקַר בְּנַחַת

מַמְלֶכֶת סַמוֹס הַפּוֹרַחַת

שַׁלִּיט הָאִי הַמְהֻלָּל.

“כָּל הַמֶּרְחָב הַזֶּה – שֶׁלִּי הוּא!” –

אָמַר לַמֶּלֶךְ הַמִּצְרִי הוּא:

“וְכִי אֵינֶנִּי בַּר-מַזָּל?”

• כֵּן, אֶת עֻזְךָ אֵלִים הִגְבִּירוּ!

אֶת יְרִיבֶיךָ הֵם הִדְבִּירוּ;

עָשְׁרָם נִתַּן לְךָ לְשַׁי.

אַךְ צַר אֶחָד שָׂרַד עֲדַיִן;

אֶל נְקָמָה נוֹשֵׂא הוּא עַיִן.

אֵינְךָ מֻבְטָח – כָּל עוֹד הוּא חַי!"

עוֹד מְדַבֵּר אוֹרְחוֹ בְּפַתּוֹס –

וּמִמִּילֶט אֶל פּוֹלִיקְרַטֶס

כְּבָר בָּא שָׁלִיחַ מְמַהֵר:

"הוֹ, הַשַּׁלִּיט! תֻּקְטַר נָא קְטֹרֶת!

הַיּוֹם עָלֶיךָ לַעֲטוֹר אֶת

רֹאשְׁךָ בְּזֵר-דַּפְנָה זוֹהֵר!

צָרְךָ הוּמַת! וְאוֹת בָּטוּחַ,

אוֹת-נִצָּחוֹן אִתִּי שָׁלוּחַ

מִשַּׂר גְּדוּדֶיךָ פּוֹלִידוֹר!"

וְרֹאשׁ זָב-דָּם וּקְפוּא-עֵינַיִם –

רֹאשׁ הַמֻּכָּר הֵיטֵב לַשְּנַיִם –

הוֹצִיא הָאִישׁ מִכְּלִי שָׁחוֹר.

הַמֶּלֶךְ זָע, נִרְתַּע בְּרַעַד.

“אַל נָא תִּבְטַח בְּמַזָּלְךָ עוֹד!” –

לְפּוֹלִיקְרַטֶס הוּא אָמַר:

"אוֹי לִסְפִינוֹת בְּיָם פָּתוּחַ

מִנַּחְשׁוֹלִים בִּסְעוֹר הָרוּחַ –

וְצִי-עֻזְּךָ עוֹד לֹא חָזַר".

עוֹד לֹא סִיֵּם – וּכְבָר הִגִּיעַ

לְאָזְנֵיהֶם קוֹל-עַם מֵרִיעַ

בַּמַּעֲגָן לַסַּפָּנִים:

בְּרֶגַע זֶה חָזַר מִשַּׁיִט,

גְּדוּש-אוֹצָרוֹת, לִנְמַל-הַבַּיִת

הַצִּי כְּיַעַר שֶׁל תְּרָנִים.

נִדְהַם הַמֶּלֶךְ-הָאוֹרֵחַ:

"כֵּן, מַזָּלְךָ הַיּוֹם זוֹרֵחַ,

אַךְ הֲפַכְפַּךְ הוּא הַמַּזָּל.

עוֹד סַכָּנָה לְךָ נִבֶּטֶת:

לְפִי שְׁמוּעָה, קְרֵבָה שַׁיֶּטֶת

שֶל צְבָא-כְּרֵתִים אֶל הַנָּמָל"

עוֹד זֹאת בְּפִיו – וּבֵינָתַיִם

בְּכָל הָעִיר עָשְׂתָה כְּנָפַיִם

הַבְּשֹׂורָה הַחֲדָשָׁה:

"אֶת צִי-כְּרֵתִים טִבַּע הַסַּעַר!

שוּב לֹא יוֹפַע הַצַּר בַּשַׁעַר –

עָבַר-חָלַף אִיּוּם-פְּלִישָׁה!"

הַמֶּלֶךְ – הֶלֶם הֲמָמָהוּ:

"הוֹ, מַזָּלְךָ, אָמְנָם, מֻּפְלָא הוּא –

אַךְ הוּא מַגְבִּיר חֲשָׁשׁוֹתַי!

קִנְאַת-אֵלִים אוֹתִי מַבְהֶלֶת;

שׁוּם בֶּן-תְּמוּתָה בִּמְלוֹא-הַחֶלֶד

עוֹד לֹא נָחַל שִׂמְחָה בְּלִי דְוַי.

גַּם לִי נָטוּ שָׁמַיִם חֶסֶד,

וְחָסוּתָם הָיְתָה נִפְרֶשֶׂת

עַל מַלְכוּתִי מוּל כָּל אוֹיֵב.

אַךְ הָאֵלִים פִּתְאֹם הֵמִיטוּ

עָלַי אָסוֹן: אֶת בְּנִי הֵמִיתוּ.

אָשְׁרִי שֻׁלַּם בְּשֶׁבֶר-לֵב.

הַקְדֵּם וּמְנַע נִקְמַת פוֹרְטוּנָה:

בַּקֵּשׁ אֵלִים וְיִמְהֲלוּ-נָא

יֵין-מַזָּלְךָ בִּקְצָת מָרוֹר.

כִּי הַזּוֹכֶה בִּמְלוֹא-חָפְנַיִם

מַתְּנוֹת-אֵלִים, חַסְדֵי-שָׁמַיִם,

צָפוּי תָּמִיד לְקֵץ שָׁחוֹר.

אִם תְּפִלָּתְךָ לֹא תִּשָּׁמֵעַ,

קַבֵּל עֲצַת יָדִיד וָרֵעַ

הַרְאוּיָּה שֶׁתְּקֻיַּם:

גְּרוֹם צָרָתְךָ בְּמוֹ-יָדֶיךָ;

טוֹל הָאָהוּב בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ –

וְהַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַיָּם!"

– "אָכֵן, אֶשְׁמַע בְּקוֹל בַּר-דַּעַת!

פְּאֵר-עָשְׁרִי הוּא הַטַּבַּעַת

שֶׁעַל יָדִי הַיְמָנִית.

אוֹתָהּ אַקְרִיבָה לַשָּׁמַיִם!"

וּבְלִי הִסּוּס הִשְׁלִיךְ לַמַּיִם

שַׁלִּיט-הָאִי אֶת הַתַּכְשִׁיט.

אַךְ עִם הַשַּׁחַר הַזּוֹרֵחַ

אָץ לַאַרְמוֹן דַּיָּג שָׂמֵחַ:

"הוֹ, נְסִיכִי, נִקְרָה אֵלַי

דָּג מְשֻׁבָּח מֵאֵין כָּמוֹהוּ;

יָאֶה לְמֶלֶךְ בְּגָדְלוֹ הוּא –

וְהֵבֵאתִיו לְךָ לְשַׁי!"

וְכַעֲבוֹר זְמַן-מָה הוֹפִיעַ

טַבָּח-הַבַּיִת וְהוֹדִיעַ:

"הַפְלֵא וָפֶלֶא, אֲדוֹנִי!

בִּמְעִי-הַדָּג הָיְתָה נִסְתֶּרֶת

טַבַּעְתְּךָ הַמְפֹאֶרֶת.

הִיא נֶחְשְׂפָה בְּסַכִּינִי!"

– "שׁוּב לֹא אוּכַל אִתְּךָ לָשֶׁבֶת:

אֵלִים חָרְצוּ דִינְךָ לְשֵׁבֶט!" –

קָרָא הַמֶּלֶךְ בְּמָגוֹר:

"עָלַי לָנוּס מִזֶּה הַבַּיִת

פֶּן אֶסָּפֶה עִמְךָ בְּמַיִט!"

וְהוּא נִמְלַט בְּלִי-חֲזֹר.