(ע"פ ק.פ. מַאיֶר)
עַל חוֹפָהּ שֶׁל פַּלֶשְׂתִּינָה סַרַצִינִית מַמְתִּינָה.
“לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת מִדֵּי-יוֹם בְּצֵאת סְפִינָה.
הִיא חָזְרָה עַל שְׁאֵלָה זוֹ בְּלִי לֵאוּת – וְסוֹף-כָּל-סוֹף
רִחֲמָהּ מַלָּח טוֹב-נֶפֶשׁ, שֶׁהִגִּיעַ אֶל הַחוֹף.
עַל סִפּוּן סְפִינַת-מִפְרָשׂ הִיא. לָהּ הֻתַּר לְהִשָּׁאֵר.
הֵם הִפְלִיגוּ. “לוֹנְדוֹן? לוֹנְדוֹן?” – שָׁאֲלָה בְּיָם סוֹעֵר.
הַמַּלָּח הוֹרָה קָדִימָה. הִיא הִבִּיטָה אַחֲרָיו
אֶל הָאֹפֶק, בּוֹ שׁוֹקַעַת הַחַמָּה בַּמַּעֲרָב…
“גִּילְבֶּרְט? גִּילְבֶּרְט?” – הִיא שׁוֹאֶלֶת בְּתוֹךְ דֹּחַק הַנָּמָל.
הֶהָמוֹן לִגְלֵג עָלֶיהָ, וְאוּלָם סוֹף-סוֹף חָמַל.
“אֶלֶף גִּילְבֶּרְט יֵשׁ בְּלוֹנְדוֹן!” אַךְ קוֹרֵאת הִיא עוֹד וָעוֹד.
“סַעֲדִי לִבֵּךְ בֵּינְתַיִם!” – לֹא, שְׂבֵעָה הִיא מִדְּמָעוֹת.
“גִּילְבֶּרְט?” – כְּלוּם אֵינֵךְ יוֹדַעַת שׁוּם מִלָּה מִלְּבַד הַשֵּׁם?"
“גִּילְבֶּרְט!”… – "שֶׁמָּא זֶהוּ גִּילְבֶּרְט הַצַּלְיָן שֶׁנִּתְפַּרְסֵם:
הוּא נָדַד אֶל עִיר-הַקֹּדֶשׁ וְנָפַל בִּשְׁבִי-עֲרָב
וְנִצַּל בְּאֹרַח-פֶּלֶא: בַּת אֶמִיר נִתְּקָה כְּבָלָיו".
“זֶהוּ! זֶהוּ! גִּילְבֶּרְט בֶּקֶט!” הֲמוֹנִים קוֹרְאִים בִּשְּׁמוֹ.
וְהִנֵּה אֶל חוֹף-הַתֶּמְזָה מְמַהֵר הָאִישׁ עָצְמוֹ.
כָּךְ פָּגַש אֶת בַּת-הַחֶמֶד אֲהוּבָהּ אֲשֶׁר נִמְצָא.
כָּךְ בִּשְּׁתֵּי מִלִּים הִגִּיעָה אַהֲבָה לִמְחוֹז-חֶפְצָהּ.