“הבּלתי־חוּקיים” בּנוּר־שמש היוּ נאלצים להכריז שביתת־רעב, המשמשת הוֹכחה ליחס הבּלתי מוּצדק, שהשתרש בּאדמיניסטרציה הארצישׂראלית לגבּי סוּג “החוֹטאים” האלה. לאמיתוֹ של דבר, אם נרצה להעמיק בּבעיה זאת לא נמצא שוּם חטא בּמעשׂי האנשים האלה. אין הם מחפּשׂים בּלתי אם עבוֹדה וּמחיה בּארץ, אשר בּה הוּבטחה להם הקמת בּיתם. אם חָטא כּאן מישהוּ, הרי חטאוֹ של החוק הוּא, שלא הסתגל לצרכי העם העברי ולא לאפשרוּיוֹת הארץ, וּבאי־הסתגלוּתוֹ זאת גרם הוּא עצמוֹ, חוֹק־העליה הממשלתי, — לעבירה.

נניח כי חוֹטאים הם האנשים האלה. אך מכּל מקוֹם אינם פּוֹשעים פּליליים. מנַין חוֹמר־הדין הזה, אשר שוּם ארץ אינה יוֹדעת לגבּי פּליטים, שהם תוֹפעה תדירה מאז המלחמה העוֹלמית? מנַין חוֹסר־אדיבוּת זה לגבּי מוּכּי הגוֹרל? מנַין פּסקי־דין אלה, של מאסר ושל גירוּש, לגבּי זקנים וטף, וּביניהם גם פּליטי רוּסיה וגם פּליטי אשכּנז? ולא זאת בּלבד אלא גם זאת: על כּל חוֹמר־הדין של השוֹפט, הוֹלכת וּמתוַספת גם שרירוּת־לב של האדמיניסטרציה. מהי הרשוּת שלקחה לעצמה, בּמקרה זה של אסירי נוּר־שמש, להעביד בּעבוֹדת־פּרך אנשים שנידוֹנוּ למאסר בּלבד? האם האחראים לשרירוּת־לב זוֹ, שהיא עבירה על החוֹק, יתָבעוּ לדין?

ידיעוֹת מזעזעוֹת נדפּסוּ לפני זמן־מה בּעתוֹנוּת על כּמה מקרים של שרירוּת־לב מחפּירה יוֹתר — על המכּוֹת הקשוֹת, האכזריוֹת, שבּהן פּוֹגשים השוֹטרים את “הבּלתי חוּקיים” הנוֹפלים לידיהם. עדי־ראִיה שהיוּ מוּכנים להוֹפיע לפני השלטוֹנוֹת החוֹקרים, מסרוּ את הידיעוֹת האלה. האם הוּזמנוּ להשמיע עדוּת זאת בּאוֹרח רשמי? האם נעשׂתה חקירה? האם נתבּעוּ לדין ונשׂאוּ בּענשם האחראים למעשׂים האכזריים?

י' חשון תרצ"ו (6.11.1935)