אֵי־אָז בִּשְּׁלוּ הַפִּֽיקְטִים

מַשְׁקֶה מִן הָאַבְרָשׁ –

שֵׁכָר, הָעַז מִיַּיִן

וְהַמָּתוֹק מִדְּבַשׁ.

בַּמְּעָרוֹת שָׁתוּהוּ

בְּנֵי־עַם־הַגַּמָּדִים;

וְהֶעֱלִיז כָּל נֶפֶשׁ

שִׁקּוּי־הַמַּחְמַדִּים.

קָם מֶלֶךְ רַע בִּסְקוֹֽטְלַנְד –

לוֹחֶם אַכְזָר, צְמֵא־דָם;

הֵבִיס הוּא אֶת הַפִּיֽקְטִים

וַיְצַו לְהַשְׁמִידָם.

עָרְכוּ צִבְאוֹת־הַמֶּלֶךְ

מָצוֹד עַל הַנָּסִים;

כֻּסּוּ רֻכְסֵי הַחֶבֶל

גְּוִיּוֹת הַנַּנָּסִים.

בָּא קַיִץ וְהִפְרִיחַ

אַבְרָשׁ בְּכָל אֲתָר.

אַךְ לֹא נוֹתְרוּ בָּאָרֶץ

יוֹדְעֵי מִבְשַׁל־שֵׁכָר.

בָּלְעוּ אוֹתָם לָנֶצַח

אַלְפֵי קְטַנֵּי־קְבָרִים

בְּשִׁפּוּעֵי כָּל גֶּבַע

וְעַל צַלְעוֹת־הָרִים.

רָכַב בְּיוֹם־שֶׁל־קַיִץ

הַמֶּלֶךְ עַל הַחוֹף.

בַּדֶּרֶךְ הֶאֱדִימוּ

פִּרְחֵי אַבְרָשׁ בְּלִי סוֹף.

זָעֵף הָיָה הַמֶּלֶךְ

כְּמוֹ אֶבְיוֹן וָרָשׁ,

חָסֵר שֵׁכַר־אַבְרָשׁ הוּא

בְּאֶרֶץ־הָאַבְרָשׁ!

*

בֵּינְתַיִם סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ

אַנְשֵׁי פָּמַלְיָה אֲחָדִים –

וּלְפֶתַע, מִתַּחַת לְאֶבֶן,

הִבְחִינוּ בִּשְׁנֵי גַמָּדִים.

מִיָּד הֱבִיאוּם אֶל הַמֶּלֶךְ,

אוּלָם הֵם שָׁתְקוּ כְּאִלְמִים –

גַּמָּד, הַכָּפוּף מֵרֹב־זֹקֶן,

וּבְנוֹ הַצָּעִיר־לְיָמִים.

הִבִּיט מִסּוּסוֹ הַגָּבוֹהַּ

הַמֶּלֶךְ בַּצֶמֶד הַגּוּץ –

אַךְ הֵם לֹא הִסְתִירוּ עֵינַיִם

מֵחֹד מַבָּטוֹ הַנָּעוּץ.

לְמַטָּה הִכְחִילוּ הַמַּיִם.

אָמַר הוּא: "שִׁמְעוּ, תּוֹלָעִים:

אִם סוֹד הַמַּשְׁקֶה תְגַלּוּ לִי,

אוֹתִיר אֶת שְׁנֵיכֶם בַּחַיִּים!"

הִשְׁקִיפוּ יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

הָאָב וְהַבֵּן בְּדָמְיָם:

מִכָּאן – תּוֹעֲפוֹת פִּרְחֵי־אֹדֶם,

מִכָּאן – נַחְשׁוֹלָיו שֶׁל הַיָּם.

נִמְלַךְ הַזָּקֵן – וּמִפִּיהוּ

בָּא קוֹל צוֹרְמָנִי וְרוֹעֵד:

"דָּבָר לִי אֵלֶיךָ, הַמֶּלֶךְ –

אַךְ נָא תִּשְׁמָעֵנִי בְּלִי עֵד!"

נֵאוֹת לוֹ הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר:

"חֶפְצִי – לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד;

יָקְרוּ הַחַיִּים לְבֶן־זֹקֶן –

וְקַל בְּעֵינָיו הַכָּבוֹד".

נִדְמָה כִּי צִפּוֹר מְצַיֶּצֶת:

כֹּה דַק הָיָה קוֹל הַזָּקֵן:

"אֶמְכּוֹר אֶת הַסּוֹד שֶׁבִּקַּשְׁתָּ,

אוּלָם מַפְחִידֵנִי הַבֵּן.

צָעִיר לֹא יִירָא מִן הַמָּוֶת,

חַיָּיו בְּעֵינָיו הֵם לֹא־כְלוּם.

וּבְכֵן, בְּפָנָיו לֹא אָהִינָה

לִמְעוֹל בְּצַו־קֹדֶשׁ קָדוּם.

צַוֵּה, הַשַּׁלִּיט, וְיַשְׁלִיכוּ

אֶת בְּנִי מִן הַחוֹף לִמְצוּלָה.

אוֹ־אָז אֲגַלֶּה בְּאָזְנֶיךָ

סוֹד רֶקַח שִׁקּוּי־הַסְּגֻלָּה!"

תָּפְסוּ וְכָפְתוּ אֶת הַנַּעַר.

דִּין־מָוֶת נִגְזַר וְקֻיַּם:

חַיָּל הֱנִיפוֹ בְּרֹב כֹּחַ –

וְחִישׁ הִשְׁלִיכוֹ אֶל הַיָּם.

בִּבְלוֹעַ הַיָּם אֶת הַטֶּרֶף,

גַּלָּיו גָּעֲשׁוּ בְּחָרוֹן.

מִמַּעַל עָמַד עַל הַסֶּלַע

הָאָב, הַגַּמָּד הָאַחְרוֹן.

וַיֹּאמֶר: "אָכֵן, לֹא שִׁקַּרְתִּי:

רַק בְּנִי לִי הָיָה מְסֻכָּן:

אֵינֶנִּי סוֹמֵךְ עַל הָאֹמֶץ

שֶׁל עֶלֶם בִּלְתִּי־מְזֻקָּן.

כָּעֵת – לֹא יוֹעִיל לְךָ, מֶלֶךְ,

שׁוּם עֹנֶשׁ או שֹׁחַד נִבְאָשׁ:

אִתִּי פֹּה יֵרֵד אֶל הַקֶּבֶר

סוֹדוֹ שֶׁל שֵׁכַר־הָאַבְרָשׁ!"