לא, אין היום תהום פעורה בין יהודים באשר הם יהודים, לבין ערבים באשר הם ערבים. יש היום מלחמה בין האנשים ההגונים, המבקשים שלום, יהודים וערבים כאחד, לבין המנוולים העושים ככל יכולתם כדי לשבש את תהליך השלום, יהודים וערבים כאחד. זאת החזית. זאת המלחמה.

לא, אין שום “סכסוך נצח” בין יהודים וערבים. יש חילוקי דיעות על אדמות, עניין שניתן לפתור אותו במשא ומתן. מי שמנסה להכניס לנושא סממנים של התלהמות דתית, לאומנית, גזענית, הופך אותו לחסר פיתרון. אלה האנשים שגרמו למה שאירע ביום הששי האחרון, ולכל האלימות שקדמה לכך ושעוד תבוא. אלה המעבירים אותנו על דעתנו.

אפשר לחיות עם מתח. אפשר לחיות עם מאבק. אי אפשר לחיות עם חרפה. ומה שקרה ביום ששי הוא חרפה. לצאת משם, כדי לעצור את הרֶשע הזה. לצאת משם, כדי שנתחיל להחלים מן המחלה הממושכת. לצאת משם, כדי שנהיה מדינה רגילה, עובדת, לומדת, מדינה שבה יש לאנשים תקוות ויכולת להגשים אותן, מדינה שבה איש לא יעלה בדעתו לפתוח באש על ילדים, על מתפללים, על נשים הרות. לצאת משם כדי לקום בבוקר ולדעת סוף סוף שיש"ע זה לא כאן.

ידיעות אחרונות 27.2.94