לוגו
בזכות מפעלי ההווה ומשימות העתיד
מיקום ביצירה:
0%

דוד בן-גוריון על הקרן הקימת לישראל


דברי ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן-גוריון בעצרת לציון 60 שנה לייסוד הקרן הקימת לישראל


אני שמח באופן מיוחד, שאני יכול לדבר על קרן קיימת לישראל ככל אשר עם לבי, בלי לחשוש שדברי יפגעו ברגשי אנשים המתפרנסים אך ורק מעברם. קרן קיימת לישראל אינה זקוקה לשינוי שם – והשם שניתן לה לפני ששים שנה הולם אותה עכשיו יותר מאשר אז. היא לא קרן של מפלגה או של קבוצת מפלגות, קרן חלקית, אלא כשמה – קרן קיימת לישראל, לכל עם ישראל. היא חיה ומתקיימת לא בזכות מעשיה היפים שבעבר, אלא בזכות מפעליה החיוניים שבהווה, ומה שעוד יותר חשוב, בזכות המשימות הגדולות והחשובות הצפויות לה בעתיד. אי-אפשר להגיד שתפקידיה לא נשתנו כלל מאז נוסדה לפני ששים שנה. התפקיד העיקרי אז – לגאול כברות אדמה מבעלות זרה ולהעבירן לבעלות יהודית, אינו עוד עיקר, כי בינתיים בא חידוש – מדינה יהודית, והמדינה היהודית העמידה כמעט כל אדמת ישראל ברשות העם בישראל. אין זה מן הנמנע שפה ושם נצטרך עוד, גם בתנאים החדשים, לגאול אדמות מידיים לא-יהודיות – אבל אין זו עוד המשימה הראשית והראשונה של הקרן.

במקום גאולת קרקע מבעלות זרה, יש עכשיו הכרח לגאול את הקרקע מפגעי הטבע: מביצות, מטרשים, מחולות ומשממה. דווקא עכשיו, כשכמעט כל אדמת המדינה נמצאת ברשותנו הריבונית, התבלטו משימות יסוד, שמילואן ידרוש הרבה שנים ואשר בלי ביצוען לא ייתכנו קליטת עולים, בטחון המדינה והפרחת השממה, והמשימות הן – יעור ההרים החשופים, הכשרת אדמות טרשים, ניקוז ביצות, הפרחת החולות וסלילת כבישים בישימון שיכשירו גם פיתוח התעשיה וגם בנין עיירות וכפרים ויהפכו הנגב והגליל הצפוני הריקים לשטח מאוכלס ופורח שבלעדיו אין עצמאות כלכלית, אין בטחון ואין מרחבי-קליטה.

קרן הקיימת מתפארת בצדק שנטעה כבר עשרות מיליוני עצים על שטח של למעלה ממאתיים אלף דונם, – אבל השטחים הטעונים נטיעה הם גדולים פי כמה. הקרן פילסה מאות קילומטרים דרכים בהרים, באזורי-ספר ובישימון, שאיפשרו פעולות פיתוח והתישבות במחוזות עזובים וריקים – ועדיין אנו עומדים בראשית מלאכה זאת. הקרן מסייעת עכשיו בהקמת עיר ערד בנגב המזרחי, ובעשור הבא נצטרך לבנות לפחות 15 או 20 עיירות כאלה בנגב – כי בלי ישוב הנגב לא תהא תקומה לישראל.

בתוככי ירושלים ותל-אביב וחיפה מרוכז רוב האינטליגנציה הישראלית – אינטליגנציה, שלא רק העם בישראל אלא העם היהודי בעולם כולו רשאי להתגאות בה, כי רמת המדע בישראל אינה נופלת מזו של כל ארץ תרבותית אחרת, – אבל יש סכנה שבתוך מרכזים אלה המסודרים, פחות או יותר, תתגבר הכרה כוזבת ומסוכנת, כי באנו כבר אל המנוחה ואל הנחלה, ואנו שומעים קולות רבים כי הגיעה השעה לנורמליזציה, וכי שמירת הקיים בתיקונים קלים פה ושם – זוהי עכשיו דרך המלך שלנו. אין טעות חמורה ומסוכנת מזו! יש בוודאי כמה בודדים ובתוכם אולי גם פה ושם איזה פרופיסור, שבאו אל המנוחה ואל הנחלה. אבל עם ישראל ומדינת ישראל רחוקים מאד מאד גם מהמנוחה וגם מהנחלה. הארץ שנחלנו זה ארבעת אלפים שנה – צפויות לה סכנות אנושות מבחוץ וריקנות ושממה מבפנים. והעם היהודי הינו עדיין ברובו הגדול, למעלה משמונים אחוז – עם גולה, משועבד לזרים ונתון לטמיעה ולכליון, ומבלי המשכתה של התמורה הכפולה, שהיא תמצית תקומתנו ויעודנו – תמורת-עם ותמורת-ארץ – ומבלי שחזון התמורה, כלומר קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, חברה חדשה ותרבות גבוהה, יהיה הכוח המניע הראשי בחיי הנוער, המוני העובדים ואנשי הרוח, – כל הישגינו בשמונים השנים האחרונות ובתוכם גם הכיבושים המופלאים מאז קום המדינה, יעלו בתוהו. הדרך למלוא חזון הגאולה היא עדיין רחוקה וזרועה מוקשים וסכנות, ובלי מאמצים חלוציים מתמידים שיוארו באור חזון התמורה, תמורת העם ותמורת הארץ, לא נגיע למחוז חפצנו ההיסטורי. קרן קיימת לישראל היא אחד המכשירים בביצוע חזון התמורה, וכוחה בזה שהיא לא קפאה על שמריה, אלא עם הקמת המדינה ראתה לעצמה המשימות החדשות שהיו כמעט נמנעות בימי השלטון הזר, ונטשה המשימות הישנות, גאולת האדמה מבעלות זרה, שנתמלאו בדרך יותר יעילה על ידי צבא הגנה לישראל בכיבוש עצמאותנו וריבונותנו.

ולא רק בפעולתה בנטיעת עצים, בפריצת דרכים בשממה, בסיקול אבנים ובהכשרת אדמות טרשים – אלא גם ברוחה, בדרכה, היא יכולה לשמש מופת ודוגמה לדורנו, דור אחרון לשיעבוד וראשון לגאולה, והדרך היא – לא הסתפקות בשמירת הקיים אלא דבקות בחזון התמורה, תמורת עם מפוזר בגולה לעם מעורה במולדתו; תמורת ארץ שוממה לארץ מיושבת ומאוכלסת; תמורת חברה שיש בה שיעבוד, קיפוח ואפליה – לחברה מיוסדת על שותפות, חירות ואחווה. תמורת הרוח הטבוע בעוני, בערות ועקרות – לרוח המתעשר מכיבושי המדע המשליט האדם על הטבע, וממורשת הנבואה העברית – גאולת עם ועולם. וקרן קיימת לישראל זו, אם תמלא תפקידה – תהיה אז, אני בטוח, לקרן קיימת לאנושות כולה.


ירושלים, כ“ו בטבת תשכ”ב (2.1.62).