(מחרך)
שֵׁם אֵל אֲשֶׁר אֵין לוֹ עֶרֶךְ / נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ.
אֶחָד וְעַל כֹּל נַעְלֵיתָ,
נִשְׂגָּב וּמִכֹּל נִפְלֵאתָ –
וּבְסוֹד פְּלָאִים נִגְלֵיתָ!
שַׂמְתָּ בְלֵב צָרִים מֹרֶךְ / יוֹם תִּתְּךָ בַּיָּם דֶּרֶךְ.
בַּיָּם גְּבוּרוֹת הוֹדָעְתָּ,
מִצּוּר נְהָרוֹת בָּקָעְתָּ,
פִּי מָן וְנֹפֶת הִשְׂבָּעְתָּ –
אָז כָּל מְשַׂנְאַי ׳אַבְרֵךְ׳ / קָרְאוּ, וְכָרְעָה כָּל בֶּרֶךְ.
רַבְתָּ יְרִיבַי – כֵּן נָקָם
שַׁלֵּם לְאוֹיְבַי וּלְחֵיקָם
תָּשִׁיב! – וְאַל תָּשִׁיב רֵיקָם
קוֹרֵא־בְכָל־לֵב, וּמְבָרֵךְ / לִשְׁמָךְ וּבִשְׁמָךְ יִתְבָּרֵךְ!
הַיְשֵׁר לְצִיּוֹן דַּרְכֵּנוּ
וִיהִי בְשָׁלֵם סֻכֵּנוּ,
צַוֵּה יְשׁוּעוֹת, מַלְכֵּנוּ;
נֵצֶר מְלוּכָה מִפֶּרֶךְ / שַׁלַּח, וּפַנֵּה לָךְ דֶּרֶךְ.
׳מַה לָּךְ, צְבִיָּה, נִצֶּבֶת
הוֹמָה כְּיוֹנָה עוֹזֶבֶת
קִנָּהּ, וְהִנָּהּ נֶעְצֶבֶת?
אַל תִּרְגְּזִי עוֹד עַל אֹרֶךְ / שִׁבְיֵךְ, רְאִי כִּי בָא אוֹרֵךְ!׳