(פיוט לשמיני־עצרת החל בשבת)
שַׁבָּת וְיוֹם חַג יִגָּשׁוּ, / אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ,
חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, / צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ.
אָז הוֹד שְׁבִיעִי לְאָב תָּמִים / וּשְׁבִיעִי לְזֶרַע אֲנָשִׁים
גַּם הַשְּׁבִיעִי בַּיָּמִים, / גַּם הַשְּׁבִיעִי בֶּחֳדָשִׁים,
וְשָׁנָה שְׁבִיעִית לְעוֹלָמִים – / מִפִּי קָדוֹשׁ מְקֻדָּשִׁים.
מְקַדְּשֵׁי קֹדֶשׁ יְקֻדָּשׁוּ / וּמַצְדִּיקֵי דָת יִצְדָּקוּ.
בְּסוֹף שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים – / שָׁנָה שְׁמִינִית הִיא קֹדֶשׁ,
גַּם יוֹם שְׁמִינִי – לַבָּנִים, / אָדָם וּבְהֵמָה לְקַדֵּשׁ,
וּבַשְּׁמִינִי נִקְרְאוּ כֹּהֲנִים / אַחַר מָלְאוּ יְמֵי קֹדֶשׁ –
שִׁבְעַת יָמִים לֹא מָשׁוּ, / וּבַשְּׁמִינִי הִתְחַזָּקוּ.
רְחָבָה תוֹרַת אֵל וְטוֹבָה / לְטוֹבִים, אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ שָׁמְרוּ,
וּמְצֹרָע וָזָב וְזָבָה / בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִטְהֲרוּ,
וְחֻקַּת הַבַּיִת כְּתוּבָה: / בַּשְּׁמִינִי יְחַטְּאוּ וְכִפְּרוּ
מְשָׁרְתִים, הָאֱמֶת דָּרָשׁוּ / וּמֵעֲבוֹדַת־שָׁוְא רָחָקוּ.
מְרוּדִים, הַחֲפֵצִים קִרְבַת / אֱלֹהִים, יִהְיוּ לַעֲטֶרֶת,
כִּי שָׁמְרוּ כַבֵּן כַּבַּת / בְּגָלוּתָם כָּל מִשְׁמֶרֶת –
הוּא יוֹם שְׁבִיעִי וְשַׁבָּת, / גַּם יוֹם שְׁמִינִי חַג עֲצֶרֶת –
שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִלְבָּשׁוּ, / יִתְעַנְּגוּ גַּם יִשְׂחָקוּ.