(אהבה (לפסח)

אַרְזֵי לְבָנוֹן שִׁבַּרְתָּ

בְּמִצְרַיִם עֵת עָבַרְתָּ;

אוֹיְבִים בְּיַם סוּף נֵעָרְתָּ –

כִּי לֹא לְנֶגְדָּם שָׂמוּךָ.

בְּפַרְעֹה פָּעַלְתָּ פֹּעַל

וְהִשְׁלַכְתָּ עָלָיו נָעַל,

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת חֲמָתְךָ עַל

גּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ.

רָעִים וְצָרִים אִבַּדְתָּ

וּבְכוֹרֵיהֶם הִכְחָדְתָּ,

וְעַמְּךָ פָּקֹד פָּקָדְתָּ –

יְיָ, בַּצַּר פְּקָדוּךָ.

מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ,

תְּהִלָּה לְעַם זוּ יָצַרְתָּ,

וְלָהֶם תּוֹרָה הִנְחָלְתָּ –

עַל כֵּן עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ.