לוגו
בתקופת הליקבידציה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

ארץ ישראל היא רק אחת הארצות בעולם; קְרִים היא בת זוגה. במובן הלאומי אין יתרון לארץ-ישראל על קרים. על הודאת הסכם זו חתם – ואם לא מפורש – נשיאה של ההסתדרות הציונית. אבל בבוא היום, אשר נשוב אל לבנו ואת פנינו נכבוש בקרקע מבושה – עלינו, על עצמנו, נשליך את בשתנו: מפינו אנו, מפי שלוחינו בקונגרס היתה החתימה הזאת.

הלשון העברית והלשון האידית הן “זוג מן השמים, שלא נתנו להפרד”. ואם לא נתנו להפרד, אין במובן הלאומי יתרון לעברית על האידית, על הודאת הסכם זו חתם כמעט מפורש – בקבלת הפנים, שנערכה בתל-אביב לה"ה אש והירשבין – נשיאה של הסתדרות הסופרים העברים בארץ ישראל, אבל אין אנו יודעים בשם מי חתם: אם בשמו בלבד – יאבה נא לפרש את הדבר ברבים, כדי שאיש מאתנו לא יהיה אחראי לחתימתו שלו, ואם בשם הסתדרות הסופרים – מתי ניתנו לו רשות ויפוי-כח לכך?

הארץ, 1927


 

ב    🔗

אתמול (מה הן עשר שנים בחיי עם גדול, בחיי אידיאה רוממה, אם לא יום אחד?) עמד הד"ר וויצמן, מנהיגה של הציונות, לפני באי-כחם של העמים בפאריס, ועל שאלתו של לאנסינג, מה הוא הדבר שהציונים מבקשים בארץ-ישראל, החזיר תשובה ברורה: אנו מבקשים שארץ-ישראל תהיה לישראל מה שאמריקה היא לאמריקנים ומה שאנגליה היא לאנגלים. ותשובה זו הכריעה את הכף.

היום עומד עתונה של אגודת הסופרים בארץ-ישראל ומכריז ומודיע וגם מלגלג: “אם יבוקש בקרב המרכז [הציוני] איזה רעיון חי לעודד את רוח בני-הנעורים הבאים אחרינו, – לא ימָצא בלתי אם הרעיון הנלעג והריק של ממלכתיות, המשחקת בחרבות-עץ” (“מאזנים” נומר י"ח).

בעוד שבוע ימים יעמוד נחום סוקולוב, נשיא האכסקוטיבה ציונית, על בימת הקונגרס הציוני וישא את דבריו על הרצל יוצר הקונגרס והציונות המדינית. אם ירבו או ימעט הדברים, את קצורם אנו שומעים מראש: הרצל לא ידע אלא אחת – את מדינת היהודים, את רעיון הממלכתיות.

ולעומתו יענה עתונה של אגודת הסופרים בארץ-ישראל: חדלו לכם, כי נלעג וריק הוא רעיון הממלכתיות, המשחקת בחרבות-עץ…

במה תסיים ליקוידציה? –


“מאזנים” תרפ"ט