(גאולה לפסח (?)

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ, / כִּי הוּא מַחֲמַדִּים כֻּלּוֹ!

עֵת הַנִּצָּנִים נִרְאוּ / חִמַּדְתִּי שֶׁבֶת בְּצִלּוֹ,

עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ /וְהַתּוֹר הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ –

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר / הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ.

אָרְחוֹתֶיךָ נִתְכָּנִים, / נֶאֱמָנִים לַנֶּאֱמָנִים;

בִּי מַעֲשֶׂיךָ נִטְמָנִים – / וּתְחַיֵּם בְּקֶרֶב שָׁנִים,

וִימֵי חַסְדְּךָ מְזֻמָּנִים / לִהְיוֹת כָּל טוֹבָה נוֹתְנִים –

חִנָּם תִּתֵּן לְעָנִי, וְלֹא / יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ.

בְּטַל רָצוֹן הַחֲיֵה בִנְךָ / נֶחְשָׁב כְּמוֹ מֵת בַּחֲרוֹנְךָ;

וְאִם אַתְּ כְּמֶלֶךְ – דְּרֹשׁ הֲמוֹנְךָ! / אוֹ כְמוֹ רוֹעֶה – דְּרֹשׁ צֹאנְךָ!

כְּמוֹ הִבְטַחְתָּ בְּחֶזְיוֹנְךָ / בְּבוֹא קֵץ לְהַרְאוֹת אֶת גְּאוֹנְךָ:

תַּם לַיְלָה וְסָר אָפְלוֹ / וְיֹדַע יְיָ אֶת אֲשֶׁר לוֹ.

רְעֵבִים כִּמְעַט גָּוָעוּ – / מֵעֲדָנֶיךָ יִשְׂבָּעוּ,

וְעֵינוֹת שֵׂכֶל נָבָעוּ / מֵאִתְּךָ, לֹא נִגְרָעוּ;

טַל אֱמֶת תַּזִּיל – וְנוֹשָׁעוּ / עַם נֶאֱמָן אֶל אֵל שָׁעוּ,

וְכֻלּוֹ יֹאמַר בְּהֵיכָלוֹ: / זֶה יְיָ קִוִּינוּ לוֹ!

מְזוֹן כָּל נִבְרָאִים מִמְּךָ, / כִּי מְקוֹר חַיִּים עִמְּךָ,

תַּעֲנוּג נְפָשׁוֹת בְּנָאָמְךָ / וְנֹעַם זְמִירוֹת בְּנָעָמְךָ;

קָרֵב קֵץ יֶשַׁע עַמְּךָ / וְיָשׁוּב כְּבוֹדְךָ לְאוּלַמְךָ,

וְיֵרָאְֶה אָדוֹן, אֲשֶׁר לֹא / יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ.