לְפָנִים הִרְבּוּ לִמְכּוֹר

גַּבָּאֵי הָאַפִּיפְיוֹר

“אִינְדוּלְגֶנְצִיּוֹת” – אִגְּרוֹת

שֶׁל סְלִיחָה לַעֲבֵרוֹת.

אָז חוֹטְאִים יָכְלוּ לִקְנוֹת

מְחִילָה לַעֲווֹנוֹת;

אַף נִתַּן לָהֶם לִדְרוֹשׁ

“כְּתָב־כִּפּוּר” לְחֵטְא מֵרֹאשׁ.

יוֹם אֶחָד רָכַב נָזִיר

עַל חֲמוֹר מֵעִיר לְעִיר.

הוּא מָכַר אֶת “כִּפּוּרָיו” –

וּפָדָה סְכוּם־כֶּסֶף רַב.

בְּדַרְכּוֹ אֵלָיו נִגַּשׁ

בַּשָּׂדֶה אַבִּיר פָּרָשׁ:

"תֵּן לִי, אָב, כִּפּוּר לְחֵטְא,

שֶׁזּוֹמֵם אֲנִי כָּעֵת!"

הַנָּזִיר גָּבָה תְּחִילָה

אֶת מְחִיר הַמְּחִילָה –

וְהוֹצִיא מֵאַמְתַּחְתּוֹ

“כְּתָב־כִּפּוּר” – רִשְׁיוֹן לַחְטוֹא.

אָז שָּׁדַד אוֹתוֹ־אַבִּיר

כָּל כַּסְפּוֹ שֶׁל הַנָּזִיר:

"זֶה הַפֶּשַׁע, אָב קָדוֹשׁ,

שֶׁמָּחַלְתָּ לִי מֵרֹאשׁ!"

* * * * *