(תל־אביב, ט“ז בּשבט תרצ”ג)¹

ללא חמדה אני לוֹקח את רשוּת הדיבּוּר בּויכּוּח זה. הקשבתי בּמשך היוֹם לכמה דברים והירהרתי בּערכּוֹ של “הויכּוּח הכּללי” אצלנוּ וּבתפקידה של האוֹפּוֹזיציה בּועידה. זה כּמה שאני מפקפק בּכך, אם ועידת־פּוֹעלים צריכה לחַקוֹת חיקוּי עיור את כּל הצֶרֶמוֹניאַל הפּרלמנטרי. האין הדמוֹקרטיה שלנוּ זקוּקה לסידוּרים משלה? אני מרשה לי לפקפּק, אם ועידת־פּוֹעלים רצינית, שיש לה רצוֹן מרוּכּז ויש לה יחס רציני למַה שמדבּרת, צריכה להקדיש יוֹם לויכּוּח “כּללי” זה, שלעוֹלם אין יוֹדעים מהוּ הציר שלוֹ, אם לא לחשוֹב לעיקר מה שמפלגה אחת מיַדה משהוּ בּשניה. כּלוּם לא מוּטב שמַה שיש לאמוֹר, גם לרוֹב וגם למיעוּטים, יֵאָמר לענין, בּסעיפים העוֹמדים על סדר יוֹמנוּ. אילוּ, חס ושלוֹם, היה הועד הפּוֹעל מעיז להציע שהועידה תגש ישר לענינים, היוּ רוֹאים בּזה גיליוֹטינה, וכל ההרגשוֹת הדמוֹקרטיוֹת ושׂנאת־הדיקטטוּרה של נִיר ואֶרם היוּ פּוֹרצוֹת כּנחל שוֹטף. לפיכך חייבים אנוּ לשלם גם את המס הזה: לשמוֹע בּמשך יוֹם שלם דיבּוּרים לא על הסתדרוּת אלא… על מפּא“י. החבר יצחקי, שבּידח את דעת האוּלם בּראשית הויכּוּח, ראה, למשל, צוֹרך להעסיק את צירי ועידת ההסתדרוּת בּפּרֹובּלימה המסוּבּכת: מדוּע ולמה שלחה מפּא”י לתפקיד פּוֹליטי בּסוֹכנוּת היהוּדית “ד”ר לכלכּלה“. החבר יצחקי יוֹדע, שלאחר המהפּכה הסוֹציאַלית, כּש”פּוֹעלי־ציוֹן" יוּזמנוּ לשלוֹח חבר שלהם למחלקה מדינית, לא ישלחוּ את מי שלמד כּלכּלה. יתכן שגישה רבוֹלוּציוֹנית למציאוּת של פּוֹעלי ארץ־ישׂראל מחַייבת ויכּוּח מעין זה דוקא. אבל מה חפצה האוֹפּוֹזיציה להשׂיג על ידי ויכּוּח זה? החבר חַזן סיים את נאוּמוֹ בּמשפּט “מלחמה על נפש מעמד הפּוֹעלים”, והאוּמנם כּך נלחמים על נפש מעמד הפּוֹעלים? האם זאת היא ההתעוֹררוּת הנפשית למלחמה על נפש מעמד הפּוֹעלים? האם אוֹפּוֹזיציה שיש לה מה לאמוֹר, שיש אִתה דבר מסוּים, אשר אינה מַשלימה בּאמת עם הדרך בּה הוֹלכת התנוּעה הריאַלית, אוֹפּוֹזיציה שיש עמה דרך אחרת בּאמת, לעבוֹדה מקצוֹעית אוֹ ישוּבית, – היתה גם היא זקוּקה להיאָחז בּטלגרמה האחרוֹנה על נוֹסקה² וּבדיבּוּרים על ההפסד שבּקוֹניוּנקטוּרה הטוֹבה בּגרמניה לפני המלחמה³, וּבעניני סין? האם אלה הם הענינים הבּוֹערים המפרידים בּינינוּ? וּבמקוֹם הקינוֹת על הסכּנוֹת שבּקוֹניונקטוּרה, על סכּנת הבּריחה ממעמד הפּוֹעלים – האם לא היוּ נוֹאמי האוֹפּוֹזיציה מיטיבים לעשׂוֹת אילוּ אָמרו לנוּ כּיצד הצילוּ הם את מעמד הפּוֹעלים מהבּריחה. מההוָי הבּוּרגני?

מדוּע אין ענין בּויכּוּח זה? הסיבה היא פּשוּטה. ענין יכוֹל להיוֹת בּויכּוּח שיש בּוֹ תקוה, ולוּ גם צל של תקוה, “לכיבּוּש נשמת מעמד הפּוֹעלים”. אך האם למיעוּט היוֹשב בּאסיפה זוֹ יש תקוה כּלשהי בּעוֹמק לבּוֹ לכיבּוּש מעמד הפּוֹעלים? וּמאידך גיסא, גם הרוֹב “השוֹלט” עשׂוּי להתרגש כּשאוֹרבת לוֹ סכּנה שמישהוּ יגזוֹל ממנוּ את נשמת מעמד הפּוֹעלים. אך סכּנה כּזאת איננה אוֹרבת לנוּ. איש מכּם לא יכבּוֹש מאִתנוּ את נשמת מעמד הפּוֹעלים. החבר יצחקי ליגלג הרבּה על מוּמחיוּתנוּ הישוּבית, על מוּמחיוּתינוּ הפּוֹליטית. אינני מעוּנין בּשוּם תגא של מוּמחיוּת. יהא שאיננוּ אלא פּרוֹפַנים. יתכן שתנוּעתנוּ כּוּלה משוּלה לאוֹתוֹ “ליטוַק” שנוֹטל על עצמוֹ כּל מיני תפקידים, ממלמד עד אוֹמנת. איננוּ תנוּעה של מוּמחים, ועסקנינוּ אינם מוּמחים, אלא אנוּ עוֹשׂים מה שנחוּץ. אך על מוּמחיוּת אחת איני מוּכן לוַתר. אני וחברַי הננוּ מוּמחים לדבר אחד, ליצר היצירה של הפּוֹעל בּארץ־ישׂראל. אילמלא יצר־יצירה זה לא היתה קיימת בּמה זוֹ, שעליה עוֹמד החבר יצחקי ונוֹאם, לאחר שהספּיד אוֹתה כּמה פּעמים. רק על יסוֹד היצירה שלנוּ, היצירה הישוּבית החברתית, יש אפשרוּת לאלה שמעוֹלם לא גילוּ שוּם כּשרוֹן יצירה, שמעוֹלם לא נתנוּ שוּם מענה לדבר־מה כּוֹאב בּחיי הפּוֹעל בּארץ – רק על יסוֹד זה אפשר לבוֹא וּלבדח את דעתנוּ מעל בּמה זוֹ. האין בּזה דבר־מה פַּרַזיטי? הויכּוּח עם “פּוֹעלי־ציוֹן” חוֹזר כּמעט בּדיוּק מבּמה לבמה. שמענוּ היוֹם מאֶרם על “התחלת רקבוֹן” בּאַפּרט ההסתדרוּתי. אוֹתם הדברים שמענוּ לפני הרבּה שנים מאלה שקדמוּ לאֶרם. וּמה שדיבּר יצחקי על חטאי המפלגה שמענוּ ממנוּ עוֹד לפני י"א שנים. אָז עוֹד היתה תקוה ממנו, עכשיו כּבתה גם התקוה.

לעצם הדין־וחשבּוֹן של הועד הפּוֹעל לא דוּבּר כּאן. על שאלוֹת מסוּימוֹת, על דרכים, על מעשׂים שנעשׂוּ בּארץ, על התישבוּת, על הרמת שׂכר העוֹבד בּארץ, על פּעוּלה אִרגוּנית – על אלה לא דוּבּר. אך שמענוּ מפּי אֶרם, כּי את ההישׂגים לא צריך לזקוֹף על חשבּוֹן מפּא"י. ואמנם, אין למפלגת פּוֹעלי ארץ־ישׂראל שוּם אַמבּיציה להתגדר בּזכוּת הקוֹניוּנקטוּרה הטוֹבה, אך יש לה זכוּת יוֹתר גדוֹלה: היא ניהלה את מלחמתוֹ של מעמד הפּוֹעלים עד שהגיעוּ הימים הטוֹבים. וצר לי שאני נאלץ בּויכּוּח לדבּר על דברים מעין אלה, שאינם אלא תגוּבה על מה שדוּבּר בּאוּלם הזה בּינינוּ. אילוּ היה כּאן יחס רציני לבמה זוֹ, אילוּ בּיקשוּ מועידה זוֹ שתחַדש משהוּ, אילוּ בּיקשוּ לכבּוֹש משהוּ, לא היוּ עוֹשׂים את הועידה חזרה חיורת על מה שכּתוּב בּכל ימוֹת השנה בּחוֹברוֹת של “פּוֹעלי־ציוֹן” וּבקוּנטרסים של “השוֹמר הצעיר”. כּלוּם אין תפקיד יוֹתר חשוּב למסיבּה זוֹ, המתכּנסת פּעם בּכמה שנים? אם יש ויכּוּח בּינינוּ וּבין “השוֹמר הצעיר”⁴ – ואני חוֹשב שיש ויכּוּח כּזה – כּלוּם לא מוּטב שויכּוּח זה יתרכּז בּעצם הענינים, ולא בּטענוֹת נגד הס. ד. בּגרמניה? איש מאִתנוּ לא יתיחס בּביטוּל לכך שאנשים מקשרים את שאלוֹת חיינוּ עם שאלוֹת עוֹלם, אבל אין למנוֹע את הגיחוּך, אם בּמקוֹם ויכּוּח על שאלוֹת חיים, ששׂוּמה עלינוּ לפתוֹר אוֹתן, משתדלים להפוֹך את פּגישתנוּ זוֹ לשׂיחת יוֹשבי “קלייזלעך”. יש בּינינוּ ויכּוּחים של ממש, וראוּי לטוֹבת הענין, וגם למען יוֹשר המחשבה, וגם למען הנוֹער המתחנך על ידנוּ ועל ידכם, שהדברים האלה יתבּררוּ בּצוּרה גלוּיה. אם יש לכם דרך אחרת נשמע ונדע את הדרך האחרת. חזן אמר שאין להכחיש, כּי הדין־וחשבּוֹן עוֹשׂה רוֹשם שהועד הפּוֹעל הביא כּמה הישׂגים. הוּא לא אָמר כּאֶרם שאין כּאן אלא ענין של קוֹניוּקטוּרה, אבל אָמר שאפשר להניח שאילוּ היתה הנהלה אחרת היוּ ההישׂגים יוֹתר גדוֹלים. למען קלוּת הויכּוּח יכוֹלתי להציג זה מוּל זה שני “גרניטוּרים” אישיים ולשאוֹל – מתוֹך אוֹתוֹ המַרכּסיזם והסוֹציאליזם המַהפּכני שבּהם דוֹגל חזן – בּאיזוֹ מידה היה המצב משתנה לטוֹבה אילוּ היוּ עניני ההסתדרוּת נמסרים לידים אחרוֹת.

אני מוּכן להצטרף לדעתוֹ של החבר אוֹרנשטין, כּי הסקירה של בּן־גוּריוֹן, רבּת־הענין, אינה ממַצה את הכּל. זאת לא היתה סקירה אַנַליטית. את ניתוּח שאלוֹתינוּ צריכים לתת המַרצים והויכּוּח. אבל מוּתר לתנוּעה שמתוֹך הרגשת הכּוֹח תכריז נוֹכח כּל העוֹלם הסוֹבב אוֹתנוּ: כּוֹחנוּ אתנוּ! הכרזה זוֹ יש בּה צוֹרך גם מבּחינת הגבּרת ההכּרה המעמדית. ואת זאת עשׂה בּן־גוּריוֹן. אך יש עוֹד צדדים למַטבּע. איש מאתנוּ, וגם לא בּן־גוּריוֹן, אינוֹ נוֹטה לתאר את חיינוּ כּאילוּ הכּל אצלנוּ נוֹצץ וּמזהיר. אילוּ היה כּך הלא חיינוּ כּמעט בּגן עדן. יצחקי הכּה אוֹתנוּ בּשוֹטים ועקרבּים, בּצַטטוֹ את דברי הבּיקוֹרת של בּן־גוּריוֹן ורמז בּועידת מפלגתנוּ. וּ“פוֹעלי־ציוֹן” לא אמרוּ, כּנראה, מעוֹלם דברי בּיקוֹרת על התנוּעה שלהם. רק בּמפּא“י מעיזים אנשים לדבּר בּגלוּי על ליקוּיי המפלגה וההסתדרוּת. ולא רק בּועידת מפלגתנוּ עלינוּ לדבּר על הפּגיעוֹת ותיקוּנן, כּי אם גם בּועידה זוֹ, שאנוּ יוֹשבים בּה בּ־82 אחוּזיה. אלא שזהוּ תפקידה המוּצלח של האוֹפּוֹזיציה שהיא מהפּכת אוֹתנוּ לסַניגוֹרים. יתכן שיש מישהוּ שמחכּה שש שנים לכך כּדי לאמוֹר כּאן מה שלא הספּיק לאמוֹר בּמשך מלחמת הבּחירוֹת. יתכן שיש איזה הגיוֹן בּזה שהימים האחדים שאנוּ יוֹשבים יחד מוּקדשים לא לבירוּר שאלוֹת אלא ל”חשבּוֹן צדק". יהי כּן. חשבּוֹן צדק זה עם “פּוֹעלי־ציוֹן” איננוּ מוּרכּב בּיוֹתר. והוּא נעשׂה לא רק בּועידה, אלא יוֹם יוֹם. כּל קיבּוּץ חדש של הכשרה, כּל אִרגוּן חדש של עליה, כּל משק חדש בּארץ, כּל מעשׂה נוֹסף לגאוּלת קרקע בּארץ, בּתקוה לעוֹלים שיעלוּ, כּל זה מוֹסיף לחשבּוֹן. זהוּ חשבּוֹן צדק ששוּם דיאַלקטיקה לא תִּשוה אליו.

עם “השוֹמר הצעיר” חשבּוֹננוּ מוּרכּב יוֹתר, יש להבחין גם בּין חשבּוֹן של תוֹכן וּבין חשבּוֹן של סגנוֹן. הניגוּדים שבּינינוּ – מתי הם ניגוּדים שבּענין וּמתי ניגוּדים שבּסגנוֹן? וכיצד להבחין, היכן הוּא “השוֹמר הצעיר” בּאמת, אם בּמעשׂיו שהוּא עוֹשׂה אוֹ בּדברים שהוּא מדבּר? הייתי בּנס־ציוֹנה וראיתי את חברי “השוֹמר הצעיר” שהשתתפוּ בּמשמרת על יד פּרדס וקסלר, ואינני יוֹדע אם משמרת זוֹ היא מוּתרת לפי כּל חוּקי האידיאוֹלוֹגיה של “השוֹמר הצעיר”, אם בּדקוּ קוֹדם מי הוּא “הפּוֹעל הקבוּע”. ראיתים מוּכּים וּנדוֹנים כּמוֹ חברינוּ אנוּ. כּשאני רוֹאה זאת בּמוֹ עיני קשה לי לקבּל בּרצינוּת את כּל הבּיקוֹרת המרירה המוּמטרת עלינוּ מכּל חוֹברת חדשה של “השוֹמר הצעיר”. למה נחטא איש לאָחיו? יאמר כּל אחד מאִתנוּ את דבריו בּלשוֹן שאינה משתמעת לכמה פּנים. וידע כּל אחד מה מאַחד וּמה מפריד. “השוֹמר הצעיר” רוֹאה צוֹרך להזהיר את פּוֹעלי ארץ־ישׂראל מפּני “קוּרס של עממיוּת”, שעליה דיבּרוּ בּועידת מפלגתנוּ. בּמה התגלתה העממיוּת הזאת, האם בּזה שהכנסנוּ את בּני העדוֹת המזרחיוֹת להסתדרוּת, אוֹ שקירבנוּ סוּג אחר של עוֹבדים שהיוּ רחוֹקים מאתנוּ? המתנגד לכך “השומר הצעיר”? לצערי, אין לנוּ עדיין להתבּרך בּהישׂגים עממיים נוֹספים. אך “השוֹמר הצעיר”, רוֹאה צוֹרך להפחיד את חבריו הצעירים: עממיוּת עליכם מאת מפּא"י!

מעמדיוּתוֹ העקבית של “השוֹמר הצעיר” אינה יכוֹלה, כּנראה, להשלים עם קוּרס עממי של מפלגתנוּ. אוּלם מעמדיוּת עקבית זוֹ חיה בּשלוֹם עם התוֹרה המסבּירה את ענין ההסתדרוּת הציוֹנית כּ“קוֹאוֹפּרציה הבּין־מעמדית”, שאין בּה כּל מלחמת מעמדוֹת. אני וחברי, שמעמדיוּתנוּ פּסוּלה כּל כּך בּעיני יערי וחבריו, אין לנוּ הכּשרוֹן לחתוֹך חתך כּזה בּהוָיה היהודית ולוֹמר: כּאן, בּארץ־ישׂראל, יש רביזיוֹניזם, יש התאחדוּת האִכּרים – יש “מלחמת מעמדוֹת עקבית”. שם, מעבר לים, בּמשׂרדים הארץ־ישׂראליים, בּקוֹנגרס הציוֹני, עם “מוּמחי” הסוֹכנוּת, עם אוֹתוֹ הרביזיוֹניזם, עם אוֹתם האֶכּספּוֹננטים של התאחדוּת האִכּרים – שם אין מלחמת מעמדוֹת, שם “קוֹאוֹפּרציה בּין־מעמדית”. ודאי יש נימוּקים היסטוֹריים לפַּרַלֶליזם תיאוֹרטי זה של “השוֹמר הצעיר”. לא נוֹח לעבוֹד בּנוֹער היהוּדי בּגוֹלה, להסתייע בּעזרת ציוֹנים כּלליים, עם דגל המעמדיוּת העקבית, לפיכך היה צוֹרך בּתיאוֹריה נוֹחה, נוֹחה מאד, של “שני שטחים”: כּאן, בּגוֹלה, אנוּ על כּרחנוּ שוּתפים לקוֹאוֹפּרציה בּין־מעמדית, מקיימים את ההרמוֹניה האידילית, אבל בּרגע שאנוּ חוֹצים בּאניה את ים התיכוֹן אנוּ פּוֹתחים בּמעמדיוּת עקבית וּבסוֹציאַליזם מַהפּכני. הרביזיוֹניזם בּוַרשה אינוֹ מעמדי. פּרבּשטין בּוַרשה אינוֹ מעמדי. פּרבּשטין בּירוּשׁלים – מעמדי. תוֹרה סוֹציוֹלוֹגית מקוֹרית למדי!

אוּלם חברי “השוֹמר הצעיר”, שהמציאוּ שיטה מקוֹרית זאת, אינם מזניחים שוּם הזדמנוּת ללגלג בּפני תלמידיהם עלינוּ המִסכּנים, המבליטים את מקוֹריוּתה של תנוּעת הפּוֹעלים הארץ־ישׂראלית. הם מציגים אוֹתנוּ לפני תלמידיהם הקטנים כּאנשים אשר כּל הנסיוֹן הסוֹציוֹלוֹגי העוֹלמי איננוּ קיים בּשבילם, אשר שוּם חוֹק חברתי איננוּ כּתוּב בּשבילם. פּרוֹבינציאַלים עלוּבים, אנשי “אתה בּחרתנוּ”, הרוֹצים דוקא לחדש ולהיוֹת “מקוֹריים”. נפלא הדבר, שנוֹאמי “השוֹמר הצעיר”, המכריזים השַכּם והַערב כּי אינם רוֹצים להיוֹת ווּלגריים, לא מצאוּ להם דרך אחרת לגלות את “מדעיוּתם”. אבל מי שבּוֹרח כּל כּך מ“מַרכּסיזם ווּלגרי”, כּמוֹ חזן, חייב לדעת שהשתמשוּת נכוֹנה בּמתוֹדים של האַסכּוֹלה המַרכּסיסטית אין פּירוּשה – להשאיל בּכל מקוֹם וּבכל זמן וּבכל התנאים את המסגרת והדפוּסים החברתיים מארץ לארץ, מתנוּעה לתנוּעה. את הדברים הללוּ ידעה תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ עוֹד בּאוֹתם הימים ש“השוֹמר הצעיר” פּחד כּל כּך מפּני המַרכּסיזם של “אחדוּת־העבוֹדה”. אוּלם טוֹב שידע “השוֹמר הצעיר”, שתנוּעת הפּוֹעלים לוֹמדת לָאו דוקא מתוֹך חוֹברוֹת וּויכּוּחים בּחוּגים, אלא מתוֹך התנסוּת, מתוֹך מלחמת־קיוּם, מתוֹך התבּצרוּת מעמדית. וּתנוּעה אשר כּזאת, מוּשרשת בּיצירה וּבקרבוֹת, יש לה גם התוֹקף הפּנימי לא לחזוֹר כּתוּכּי על דברי אחרים, אלא לוֹמר: כּאן אני עוֹמדת, זאת אני מקבּלת, פּה אני מחדשת! האוּמנם חוֹשב “השוֹמר הצעיר”, המלגלג כּל כּך על המקוֹריוּת של מפלגתנוּ, כּי תנוּעת הפּוֹעלים בּארץ היתה חיבת להמתין בּשאלוֹת ההתישבוּת ואִרגוּן הפּוֹעל והתרבּוּת, עד שמוּסמכי המַרכּסיזם יסללוּ לפניה את הדרך? – וּמה עוֹשׂה “השוֹמר הצעיר” כּשהוּא מתוַכּח עם הקוֹמוּניסטים בּפּוֹלין, האין הוּא מדבּר על מציאוּת כּלכּלית יהוּדית מיוּחדת? וּבאיזוֹ אַרגוּמנטציה מרכּסיסטית עוֹנה “השוֹמר הצעיר” לטענוֹת האידישאים בּענין העברית ו“תרבּוּת”? הרי לא תמיד מזמין לוֹ הקדוֹש־בּרוּך־הוּא דבר־מה ממוּצע בּין סטאלין לוַנדֶרוֶלדה, ולא תמיד אפשר להישען על מרכּס, אַדלר וּבּוֹיאֶר.

כּן, אנחנוּ חטאנוּ וּפשענוּ. בּצאתנוּ מן הגוֹלה וּבהקימוֹנוּ את התנוּעה החלוּצית העזנוּ לא ללכת בּדרכים הסלוּלוֹת של תנוּעת־הפּוֹעלים המקוּבּלת. לא חיכּינוּ להכשר מן האינטרנציוֹנל. וּבהקמת הקבוּצה לא חיכּינוּ אפילוּ עד ש“פּוֹעלי־ציוֹן” שׂמאל יתנוּ סוֹף סוֹף את הכשרם לכך בּבּחירוֹת לועידה זוֹ. אבל הנקי “השוֹמר הצעיר” בּחייו מחטא זה? חוֹשבני שבּכל צדדי פּעוּלתוֹ, שבּהם קנה לוֹ את עוֹלמוֹ – בּהעברת הנוֹער היהוּדי לעבוֹדה, בּהפצת הדיבּוּר העברי, בּיצירה משקית־קיבּוּצית – לא הלך אף הוּא בּמסלוּל סללוּהוּ לפניו מרכּסיסטים כּשרים, אלא בּדרכים לא ידעוּם פּוֹסקים מַהפּכנים־מדעיים, בּנתיבוֹת המקוֹריוֹת המלוּגלגוֹת, בּהן צעדוּ אנשי העליה השניה, “הפּרוֹבינציאַליים”. כּך הוּא “השוֹמר הצעיר” בּאוֹתם הדברים שבּהם הוּא חי, שבּהם הוּא שקוּע, שבּתוֹכם התגבּש. היכן מתגלה מַהפּכניוּתוֹ העקבית? לגבּי סין, לגבּי הס“ד הגרמנית, וּלגבּי המלחמה המקצוֹעית בּארץ, אשר טעם אוֹתה לפי שעה רק בּקצה המטה. בּחוּץ־לארץ לא היתה לוֹ ל”השוֹמר הצעיר" ההזדמנוּת להתנסוֹת בּמלחמה מקצוֹעית, וּבארץ כּמה שביתוֹת ניהל? הנה בּענין המשמרוֹת בּמוֹשבוֹת כּבר הספּיק “השוֹמר הצעיר” משהוּ, והוּא רוֹכש לוֹ משקל בּזה. אבל כּש“השוֹמר הצעיר” אוֹמר: אי אפשי בּבוֹררוּת־חוֹבה, גם לא בּתחוּמי חוֹזה קוֹלקטיבי, והוּא סבוּר שהוּא אוֹמר בּזה דבר רדיקלי מאד, הרי הוּא מעיד בּזה שיש לוֹ מוּשׂג קלוּש מאד בּענינים אלה.

“השוֹמר הצעיר” מפחיד כּל תינוֹק בּישׂראל בּ“בוֹררוּת־חוֹבה” שמפּא"י כּוֹפה על מעמד הפּוֹעלים. אחד הנוֹאמים מצא אפילוּ רמז לבוֹררוּת־חוֹבה בּמאמרי ערב הועידה. אמנם הוּא קרא זאת שם לא בּתוֹך השיטין ולא בּין השיטין, אלא מעבר לשיטין. האין משהוּ מן הזרוּת בּדבר, שלאחר שביתת פרוּמין, לאחר הפּעוּלוֹת המקצוֹעיוֹת שהתנהלוּ בּזמן האחרוֹן בּין פּוֹעלי הבּנין, הדפוּס, האפיה, אתם מצרפים למפלגה שניהלה את כּל הפּעוּלוֹת הללוּ את בּוֹררוּת־החוֹבה? אילוּ היה לבּכם נתוּן לעצם הכּיבּוּשים המקצוֹעיים, ואילוּ חפצתם להבחין משהוּ בּחזיוֹנוֹת המלחמה המעמדית ולא בּיקשתם תוֹאנה להשליך שיקוּצים וּלהשׂניא את המפלגה בּעיני תלמידיכם – לא הייתם עוֹשׂים כּזאת. אוּלם מתוֹך זרוּת לעצם השאלוֹת החיוּניוֹת בּפּעוּלה המקצוֹעית נאחזתם בּפּטפּוּט הרביזיוֹניסטי, אשר אין לוֹ שחר. מי יכוֹל להטיל בּוֹררוּת־חוֹבה? שלטוֹן־מדינה. כּן עוֹשׂה שלטוֹן פאשיסטי אוֹ שלטוֹן פּוֹעלים. מי השלטוֹן המדיני בּארץ, אשר לבוֹררוּת־החוֹבה שלוֹ יהיוּ הצדדים אנוּסים לציית? בּידי מי יפקידוּ הרביזיוֹניסטים את השלטוֹן? בּידי הסוֹכנוּת היהוּדית אשר הם פּוֹסלים אוֹתה? בּידי בּית־הדין העליוֹן של ההסתדרוּת הציוֹנית אשר הם משקצים אוֹתוֹ? לבוֹררוּת־חוֹבה של מי יצייתוּ האִכּרים, לזוֹ של הועד הלאוּמי שהם יצאוּהוּ?

במקום לגלוֹת את השקר והתרמית שבּסיסמה זוֹ מצד נוֹשאי המַמלכתיוּת היהוּדית הפּוֹסלים וּמשקצים כּל התחלה של שלטוֹן עצמי יהוּדי, אתם נאחזים בּה וּמערבּבים בּוֹררוּת־חוֹבה כּללית חסרת כּל שחר עם בּוֹררוּת־חוֹבה כּאחד האלמנטים של חוֹזה קוֹלקטיבי.

“השוֹמר הצעיר” אוֹמר: גם אנחנוּ בּעד חוֹזה קוֹלקטיבי, אוּלם בּלי בּוֹררוּת־חוֹבה. חוֹזה נפלא! חוֹזה אשר כּל צד יכוֹל בּכל סכסוּך לעשׂוֹתוֹ לאַל על ידי הכרזת שביתה אוֹ השבּתה. מעין חוֹזה־שלוֹם אשר כּל צד רשאי בּשעה שהוּא רוֹצה להכריז מלחמה!