(פיוט לאחר קריאת המגילה)

קוֹרְאֵי מְגִלָּה / הֵם יְרַנְּנוּ לָאֵל,

כִּי מְקוֹם תְּהִלָּה / הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל.

אַחֲרֵי בְלוֹתִי, / וַאֲנִי בְּעִיר בָּבֶל,

נִמְשְׁלָה עֲדָתִי / כָּאֳנִי בְּלִי חוֹבֵל.

בָּא זְמַן פְּדוּתִי / עַל יְדֵי זְרֻבָּבֶל,

נִבְדְּלָה קְהִלָּה / מַעֲוִיל וּמִתְגָּאֵל –

וַתְּהִי סְגֻלָּה / עִם שְׁתִיל שְׁאַלְתִּיאֵל.

בָּא דְּבַר אֲגָנִי, / הֶחֱזִיק בְּפוּר יָדוֹ

בַּאֲדָר לְהָרְגִי – / נֶהֱפַךְ לְהַשְׁמִידוֹ,

אֶתְּנָה הֲגִיגִי / בּוֹ, וְאֶזְכְּרָה אֵידוֹ.

וֶאֱמֶת, נְקַלָּה / זֹאת לְאֵל – וְכֵן יוֹאֵל

לַעֲשׂוֹת, וְכִלָּה / אַדְבְּאֵל וּמַגְדִּיאֵל.

רוֹעֲצִים כְּעָשָׁן / נִמְשְׁלוּ בְּתוֹךְ כִבְשָׁן,

בֶּן אֲגָג כְּכוּשַׁן / קָם – וְשָׁב כְּבֶן בָּשָׁן,

מָרְדֳכַי בְּשׁוּשָׁן / מָר-דְרוֹר עֲלֵי שׁוֹשָׁן.

כֵּן שְׁנַת גְּאוּלָה / אֵל יְצַו לְעַם שׁוֹאֵל,

עַד לְבֵית תְּפִלָּה / יַעֲלֶה לְהַרְרֵי אֵל.

מַעֲשִׂים וְנִסִּים / שִׁית בְּךָ לְעֵד נֶאְמָן,

גַּם בְּחִכְּךָ שִׂים / צוּף וּמָן דְּבַר הָמָן,

לֵךְ שְׁתֵה עֲסִיסִים / אַחֲרֵי אֱכֹל מַשְׁמָן.

אֵל, זְכֹר תְּחִלָּה, / גַּם שְׁנֵה הְמִיכָאֵל,

לַחֲזֹר חֲלִילָה / קֵץ פְּדוּת, וּבָא גוֹאֵל.