קינה לט׳ באב

אֵיךְ מִגֵּר כִּסְאֶךָ / גּוֹי לֹא יִירָאֶךָ,

וְעַם הֶאֱמִין בְּפִלְאֶךָ / יְכַזֵּב, עַד יַלְאֶךָ:

׳אַיֵּה דְּבַר נְבִיאֶךָ, / אֲשֶׁר צוּרְךָ קֹרְאֶךָ

עַם נוֹשָׁע בַּייָ?׳

בָּנֶיךָ נִגְרָשִׁים, / מֵחֵיקְךָ מְגֹרָשִׁים,

אֵיךְ חֲלָשׁוּם חַלָּשִׁים / הוֹלְכִים לִקְרַאת נְחָשִׁים?

וּבְבוֹאָם הַקְּדֵשִׁים / בֵּית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים,

אָמְרוּ: ׳אַיֵּה יְיָ?׳

רָעוֹת עָלַי אָפְפוּ, / עַד עַצְמוֹתַי רָחֲפוּ,

וְאוֹיְבִים שִׁמְךָ גִדְּפוּ – / וְלֹא סָפוּ אֲבָל יָסְפוּ

וְיוֹם מוֹעֲדֶךָ שָׂרְפוּ, / הִרְחִיבוּ פֶה וְחֵרְפוּ:

׳אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ!׳

הֶאֱרַכְתָּ אַנְחוֹתַי / וְקָצְרוּ יְמֵי שִׂמְחוֹתַי,

בִּשְׁכֹּן זָר בְּמִשְׁכְּנוֹתַי / וַיְדַבֵּר אֶל בְּנוֹתָי:

׳הֲיָדַע אֵל מְזִמּוֹתַי, / וְאִם נִכְתְּבוּ מִלְחֲמוֹתַי

בְּסֵפֶר מִלְחֲמוֹת יְיָ?׳

מָעוֹן, יְמִינְךָ הָרִים / וְשִׁית לִבְּךָ לָעֲדָרִים,

אֲשֶׁר בְּחֶטְאָם נִמְכָּרִים / לִכְפִירִים בְּכָל יְעָרִים,

וְאַל יְאַבְּדוּנִי זָרִים, / סְבָבוּנִי כִדְבוֹרִים,

מַהֵר עֲנֵנִי, יְיָ!