קינה לט׳ באב

בְּרֵאשִׁית אֶדֶר מַלְכוּתִי בָּא קֶרֶץ – / וְכָל נִכְשָׁל יַשִּׂיגֵנִי,

וְהָיִיתִי נָע וָנָד בָּאָרֶץ, / וְהָיָה כָל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי.

אֵלֶּה בְזָכְרָהּ – יוֹנַת אֵלֶם מְקוֹנְנָה, / כִּי נִשְׁבַּר הַגָּדוֹל הֹעֲלָה,

וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה / מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ.

וַיֹּאמֶר רוֹעֵץ לְהַשְׁמִיד שְׁאָר הַגּוֹלָה, / כִּי לֹא סָר מֵאָהֳלָיו,

וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה / נֹפֶלֶת עָלָיו.

וַיֵּרָא הַיּוֹם קְלוֹנִי וְצַר הֱצִיקַנִי, / וּפָחֲדָה נַפְשִׁי וָחַתִּי,

פֶּן תִּדְבָּקַנִי / הָרָעָה וָמַתִּי.

וַיִּהְיוּ מִשְׁפְּחוֹת אָח בִּגְבוּרוֹתָם / מְהֻלָּלִים בִּשְׁמוֹתָם,

בְּחַצְרֵיהֶם וּבְטִירֹתָם, / שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים לְאֻמֹּתָם.

וְאֵלֶּה בֹּרְכוּ – וְזָר עַמּוֹ יִקֹּב / בְּהִתְחַנֲנוֹ בְיַד תּוֹפְשָׂיו,

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב / וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.

וַיֵּצֵא נֹעַם מִצִּיּוֹן, כִּי שׁוֹבַבְנוּ, / וְגוֹאֲלֵנוּ הִסְגִּירָנוּ;

הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ / לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ.

וַיִּשְׁלַח עֶלְיוֹן יָד בִּשְׁלוּמַי – / וְכָל שְׁכֵנַי סְבָבוּנִי וְנֶאֶסְפוּ עָלַי / וְהִכּוּנִי.

וַיֵּשֵׁב זָר בְּצִיּוֹן וּבְהֵיכָלֶיהָ, / וַתֵּבְךְ כַּלָּה בְּרֹב עֱנוּתָהּ,

וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ / וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.

וַיְהִי רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֵלֵינוּ / לְתִתֵּנוּ בְיַד שׁוֹלְלֵינוּ,

לְהִתְגֹּלֵל עָלֵינוּ / וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ.

וַיִּגַּשׁ הַצֶּדֶק לֵאמֹר: צַדִּיק אַתָּה – / וְרַבּוּ מְשׁוּבוֹתֵינוּ

מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה, / גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ.

וַיְחִי לֵב בָּנִים בַּנְּבִיאִים וּנְבוּאוֹתָם / וְאֵשׁ דְּבָרְךָ לֹא יָמִישׁ מִקִּרְבָּם,

וַיְנַחֵם אוֹתָם / וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם.