קינה לט׳ באב

אֶרֶץ צְבִי תְפָרֵשׂ כַּפֶּיהָ וקוֹל נַאֲקָתָהּ בְּאָזְנָי:

׳אַיֵּה אוֹתוֹת אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי, כִּי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי?

אוֹ אַיֵּה אָהֳלָה וְאָהֳלִיבָה, כִּי זָרִים עַל פָּנָי?

אַיֵּה אֲלָפַי, אַיֵּה רִבְבוֹתַי, כִּי יְרֵשׁוּנִי שׂוֹטְנָי?

אַיֵּה נְגִידַי, אַיֵּה רוֹעַי, כִּי נָפוֹצוּ הֲמוֹנָי?

אַיֵּה נְבִיאַי, אַיֵּה חֲכָמַי, כִּי נִבְעוּ מַצְפּוּנָי?

אַיֵּה כֹהֲנַי, אַיֵּה לְוִיַּי, כִּי שָׁבְתוּ קָרְבָּנָי?

אַיֵּה שָׂרַי, אַיֵּה נוֹגְנַי, כִּי בְנוֹת יַעֲנָה שׁוֹכְנָי?

שְׁעוּ מִנִּי, אֲמָרֵר בַּבֶּכִי וַאֲסַפֵּר כָּל יְגוֹנָי,

נָא אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי, אַל תָּאִיצוּ, בָּנָי,

כִּי מַר לִי מְאֹד מִכֶּם, כִּי יָצְאָה בִי יַד יְהוָֹה.׳

׳בַּת צִיּוֹן אֲחוֹתִי, אַשְׁרַיִךְ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵךְ!

הֲשָׁכַחְתְּ אֲחוֹתֵךְ שׁוֹמְרוֹן, הַיּוֹשֶׁבֶת מִמּוּלֵךְ?

הִגְלַנִי תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר – וְאַתְּ שְׁלֵוָה בְהֵיכָלֵךְ,

וַתִּרְאִינִי שְׁבוּיַת חֶרֶב וּמַלְכִּי בַּשְּׁבִי הוֹלֵךְ,

וַתְּהִי אַרְצִי כְּאֶרֶץ אֲחוֹתֵךְ, אֲשֶׁר מִצַּד שְׂמֹאלֵךְ.

וְהִתְנַחַמְתִּי, כִּי יָדַעְתִּי כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֵךְ.

וְעַתָּה אֲנִי עַל נְהַר גּוֹזָן, אָגֹז נִזְרִי וְאַשְׁלֵךְ.

וְאֵיךְ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת? בּוֹאִי אֶל הַמֶּלֶך,

וְהַעֲלִי עוֹלוֹת לִפְנֵי אֲרוֹן הַבְּרִית וְהַשְׁמִיעִי אֶת קוֹלֵךְ,

– כִּי לֹא יָשִׁיב אֶת פָּנַיִךְ בְּעַד אֲחוֹתֵךְ בְּהִתְפַּלֲלֵךְ –

לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.׳

׳רַב הַדֶּרֶךְ בֵּינוֹתֵינוּ וְלֹא נִשְׁמַע מְרִי שִׂיחִי;

דֹּמִּי, אֲחוֹתִי הַגְּדוֹלָה, הֵרָגְעִי וָנוּחִי!

אֲנִי יְפֵה נוֹף, מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ, הֱסִיתַנִי מַדִּיחִי,

וְעָזַבְתִּי תוֹרַת אֱלֹהֵינוּ – וַעֲזָבַנִי כֹחִי,

וְכַשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וּבָקְעוּ עִיר מִבְטַחִי,

וַיִּשְׂרְפוּ הֵיכַל יְיָ וְסָר זִבְחִי וְנִיחוֹחִי,

לֹא אָרוֹן, לֹא אוּרִים וְתֻמִּים, וְכִמְעַט אָבַד נִצְחִי,

וְעַתָּה אֲנִי גוֹלָה וְסוּרָה בְּיַד עַבְדִּי וְיַד אָחִי.

דַּבְּרִי עַל לִבִּי, אֲחוֹתִי, וְאוֹתִי אַל תּוֹכִיחִי,

כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי, אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי.׳

׳הָיִינוּ בְנוֹת אֵם אַחַת וּמִקְרֶה אֶחָד קְרָאָנוּ,

נַעֲשֶׂה מִסְפֵּד תַּמְרוּרִים, כִּי אֵל הִסְגִּירָנוּ.

הִכְעַסְנוּהוּ בְלֹא אֱלֹהִים – וּבְלֹא עַם הֱמִירָנוּ,

וּלְפָנִים שָׁכַן בְּתוֹכֵנוּ וּבִכְבוֹדוֹ פֵּאֲרָנוּ,

וּמִדֵּי שָׁמַרְנוּ דָּתוֹ – כְּבַת עַיִן שְׁמָרָנוּ,

וְיוֹם בָּעַטְנוּ בְתוֹרָתוֹ – בְּמַטֵּה אַף יִסְרָנוּ,

וְלֹא הִבִּיט אֶל בְּרִית אָבוֹת וּמֵעַל פָּנָיו הֱסִירָנוּ.

כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא הִכִּירָנוּ,

הֲלֹא מִמִּצְרַיִם גְּאָלָנוּ וְעֵת צָרָה עֲזָרָנוּ –

וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ יְיָ וּבַגּוֹיִם זֵרָנוּ,

הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ, כִּי מְכָרָנוּ.׳

מָה אוֹסִיף, אֱלוֹהַי, לַחְשֹׁב – וּמַחְשַׁבְתִּי תִרְאֶנָּה,

וְטֶרֶם עֲרֹךְ פִּי דִבְרָתִי – אַתָּה תֵדָעֶנָּה?

וְאֵיךְ תַּחֲרִישׁ, וְחֶרְפַּת שִׁמְךָ יוֹם יוֹם תִּשְׁמָעֶנָּה?

הֲלָנֶצַח נִמְכְּרָה אִמִּי, אֲשֶׁר לֹא תִגְאָלֶנָּה?

נִחַמְתָּנִי בְּבוֹא מְשִׁיחִי – וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה,

וְכָל תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה, מִי זֶה יִשָּׂאֶנָּה?

וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי, וְתִקְוָתִי מִי יְשׁוּרֶנָּה?

קוּם, קַח אֶת עֲדָתְךָ מְהֵרָה, וְזָר לֹא יִקָּחֶנָּה!

זְכֹר לִי אַהֲבָתֶךָ, וְאַהֲבַת כְּלוּלוֹתַי זְכָר נָא,

וְאַשְׁמָתִי, רֵאשִׁית וְאַחֲרִית, עַל לֵב לֹא תַעֲלֶנָּה

כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה.