רשות (לברכו לשבת איכה)
יוֹם נִלְחֲמוּ בִי יַחַד שְׁכֵנַי,
חַסְדֵי יְיָ הָיוּ אֲזֵנָי.
אֶעְרֹג כְּאַיָּלִים עַל אֲפִיקִים;
עַל רוּם מְשַׂנְאִים כִּבְנֵי עֲנָקִים
קָדְרוּ מְאוֹרֵי אוֹר בַּשְּׁחָקִים,
שָׁחָה אֲלוּמַת בָּנַי וּפָנַי
נָפְלוּ, וְאֵין לִי חֵפֶץ בְּשָׁנָי.
בָּנַי יְתוֹמִים בְּחֵי אֲבִיהֶם,
וּמְכַחֲשֵׁי אֵל הָמוּ עֲלֵיהֶם,
שָׁפְכוּ כְּמַיִם דַּם עוֹלֲלֵיהֶם;
עַל עֵץ הֲמוֹנַי תָּלוּ לְפָנָי,
וַיְרַטְּשׁוּ אֵם עַל בֵּן לְעֵינָי.
רַבּוֹת קְרָאוּנִי מֵאֵין סְפוֹרוֹת –
מֵתוּ רְעֵבוֹת נָשִׁים יְקָרוֹת,
הָיוּ בְנֵיהֶם לָהֶן לְבָרוֹת,
סָפוּ בְּאַוַּת לֶחֶם קְטַנָּי;
הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק, יְיָ?
הַנֶּהֱרָגִים – בְּרַגְלָם סְחָבוּם,
עַל עֵץ תְּלָאוּם, שָׁמָּה עֲזָבוּם,
בָּנוֹת עֲדִינוֹת – שׁוֹבִים שְׁבָבוּם;
הִתְאַבְּלוּ עַל אֵלֶּה זְקֵנָי,
מוֹעֵד וְשַׁבָּת שִׁכַּח יְיָ.
מָתַי בְּאוֹיְבַי אֶרְאֶה נְקָמוֹת?
בָּנִים תְּקַבֵּץ מִקְצֵה אֲדָמוֹת,
תָּשׁוּב וְתוֹשִׁיב עָרִים נְשָׁמוֹת;
יְשִׁירוּן בְּבֵיתָךְ שָׁרַי וְנוֹגְנַי
וִיבָרְכוּ אֶת שִׁמְךָ, יְיָ!