עָשִׁיר כִּילַי אֶחָד צָבַר מָמוֹן כֹּה רַב
שֶׁלֹּא יָדַע הֵיכָן לָשִׂים אֶת דִּינָרָיו.
הַקַּמְצָנוּת – אֲחוֹת הַטֶּפֶשׁ;
וְהַכִּילַי נְבוֹךְ־הַנֶּפֶשׁ
בִּקֵּשׁ לִגְנוֹז כַּסְפּוֹ – אֲפִילוּ מֵעַצְמוֹ.
וְטַעֲמוֹ הָיָה עִמּוֹ:
"אִם צְרוֹרוֹתַי יִהְיוּ בַּבַּיִת,
יוֹם־יוֹם אֶגְרַע מֵהֶם כְּזַיִת.
כָּךְ יִשָּׁדֵד לְאַט הוֹנִי,
וְהַשּׁוֹדֵד – אֶהְיֶה אֲנִי!"
– שׁוֹדֵד? מִשְׁגֶּה מֵאֵין כָּמוֹהוּ!
כְּלוּם נֶהֱנֶה – גּוֹזֵל עַצְמוֹ הוּא?
לֹא! הוֹן הוּא הוֹן וּרְכוּשׁ – רְכוּשׁ,
רַק אִם זוֹכִים הֵם לְשִׁמּוּשׁ.
סִכְלוּת הִיא לְשָׁמְרָם לִימֵי זִקְנָה כּוֹשֶׁלֶת,
בָּהּ אֵין עוֹד לְהָפִיק מֵהֶם הַרְבֵּה תּוֹעֶלֶת.
גַּם דַּאֲגַת־שְׁמִירָה נוֹטֶלֶת
מֵעֲשִׁירוּת אֶת רֹב עֶרְכָּהּ.
וְזֶה הָאִיש הוֹסִיף אִוֶּלֶת עַל אִוֶּלֶת:
עַל הַפְקָדַת־מָמוֹן, מֻבְטַחַת דֵּי־צָרְכָּהּ,
בִּכֵּר גְּנִיָזה בְּתוֹךְ קַרְקַע.
לַחֲפִירַת הַבּוֹר בִּקֵּשׁ עֶזְרָה מֵרֵע,
וְזֶה אָמְנָם לֹא חָס עַל טֹרַח וְסִיֵּעַ…
בָּא פַּעַם הַכִּילַי לִפְקוֹד אֶת זְהָבוֹ.
הִבִּיט – חָשְׁכוּ עֵינָיו: הוּרַק הַמַּחֲבוֹא!
מוּבָן כִּי אֶת רֵעוֹ חָשַׁד הוּא בִּלְבָבוֹ.
מִהֵר אֵלָיו וְסָח: "מָחָר בַּלַּיְלָה אֶחָא,
דְּרוּשָׁה לִי שׁוּב עֶזְרַת־כַּפֶּיךָ:
לִי יֵשׁ עוֹד כֶּסֶף; רְצוֹנִי
לְהוֹסִיפוֹ עַל מַטְמוֹנִי".
הֵשִׁיב אוֹתוֹ גַנָּב שְׁלָלוֹ אֶל הַ“כַּסֶּפֶת”,
כְּדֵי לִזְכּוֹת בּוֹ שׁוּב – יַחְדָּו עִם הַתּוֹסֶפֶת.
אַךְ קַמְצָנֵנוּ הִקְדִּימוֹ:
סִלֵּק הַכֶּסֶף בְּעַצְמוֹ.
הַלֶּקַח שֶׁלָּמַד רִפְּאוֹ מִן הָאִוֶּלֶת:
שׁוּב לֹא בִּקֵּשׁ גְּנִיזוֹת; כַּסְפּוֹ הֵבִיא תּוֹעֶלֶת.
וְאִלּוּ הַגַּנָּב – נִשְׁאַר מַמָּשׁ הָמוּם!
אָכֵן, גַּם רַמָּאִים – יִקְרֶה שֶׁיְּרַמּוּם!