מַדַּע־הַנֵּכֶל – חוּג מֻמְחָיו

הָיָה תָּמִיד מְאֹד נִרְחָב.

כָּעֵת גָּדוֹל הוּא שִׁבְעָתַיִם.

זֶה מְאַחֵז אֶת הָעֵינַיִם

שֶׁל הַצּוֹפִים בְּתֵאַטְרוֹן –

וְזֶה טוֹעֵן כִּי הוּא עוֹלֶה עַל צִיצֶרוֹן.

מִבְּנֵי הַסּוּג הָאַחֲרוֹן,

בַּרְנַשׁ אֶחָד הִכְרִיז בַּשַּׁעַר

כִּי הוּא אָמָּן כָּל־כָּךְ שָׁלֵם –

שֶׁיְּלַמֵּד לִהְיוֹת נוֹאֵם

אֲפִילוּ גֹלֶם, בּוּר וָבַעַר;

יָתֵר־עַל־כֵּן – חַיָּה מֵרֶפֶת אוֹ מִיַּעַר!

"כֵּן, רַבּוֹתַי, אוּכַל בְּפֶה מָלֵא לֵאמוֹר:

הָבִיאוּ לִי חֲמוֹר,

חֲמוֹר־חֲמוֹרָתַיִם –

וְהוּא מֵאֻלְפָּנִי יֵצֵא אָמַּן־שְׂפָתַיִם!"

שָׁמַע זֹאת הַנָּסִיךְ. קָרָא לָאִיש וְסָח:

"לִי יֵש חֲמוֹר – יְצוּר בֶּן־חֶמֶד,

שֶׁבְּוַדַּאי יִצְלַח לְלֶמֶד;

עֲשֵׂהוּ לְנוֹאֵם מֻשְׁלָם וּמְשֻׁבָּח!"

– “הוֹד מַלְכוּתְךָ!” – עָנָה – "לִרְצוֹן־שַׁלִּיט אֵין מֶנַע:

דְּבָרְךָ פְּקֻדָּה – וַאֲקַיְּמֶנָּה!"

מִיָּד שִׁלְּמוּ לוֹ דְמֵי־קְדִימָה

לְפִי עֶרְכָּהּ שֶׁל הַמְּשִׂימָה.

“שְׁנוֹת־הַלִּמּוּד תִּהְיֶינָה עֶשֶׂר” –

קָבַע בְּנַחַת הַפְּרוֹפֶסוֹר:

"אִם תַּלְמִידִי לֹא יְגַלֶּה

בַּבֹּחַן כּשֶׁר מְעֻלֶּה,

אֲזַי אַסְכִּים שֶׁאֶתָּלֶה –

וְתִתְפְּרוּ לִי לַתִּלְבּשֶׁת

אָזְנֵי־חֲמוֹר לְיֶתֶר־בּשֶׁת!"

אָמַר לוֹ שַׂר אֶחָד, חוֹמֵד מַהֲתַלּוֹת:

כְּשֶׁתּוּבַל לְהִתָּלוֹת,

אָז גַּם אוֹתִי תּוּכַל לִמְצוֹא שָׁם:

תָּלוּי שֶׁכְּמוֹתְךָ – הוּא מַחֲזֶה רַב־רשֶׁם!

אַךְ אַל תִּשְׁכַּח אָז, לְסִיּוּם,

לָשֵׂאת נְאוּם נִמְלָץ – עַל אָמָּנוּת הַנְּאוּם.

מִן הָרָאוּי שֶׁתַּעֲשֶׂה כָּךְ,

כְּדֵי לָתֵת מוֹפֵת וָלֶקַח

לְ“צִיצֶרוֹנִים” הַבָּאִים –

אוֹ, בְּפַשְׁטוּת, לְרַמָּאִים!"

הֵשִׁיב לוֹ הַנּוֹכֵל בִּצְחוֹק עַל הַשְּׂפָתַיִם:

"הוֹ, זְמַן רַב־אֹרֶךְ הוּא עָשׂוֹר:

אוֹ הַנָּסִיךְ יָמוּת בֵּינְתַיִם,

אוֹ אָנֹכִי, אוֹ הַחֲמוֹר!"