אַצִּיג הַפַּעַם בְּמָשָׁל

תּוֹכַחַת־רִיק מִפִּי סָכָל.

יַלְדּוֹן שִׂחֵק עַל שְׂפַת־הַסֶּנָה –

וְלַנָּהָר נָפַל מִמֶּנָּה.

בְּאֹרַח־פֶּלֶא לֹא טָבַע,

כִּי רִחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם:

הוּא נֶאֱחַז בְּבַד שֶׁל עֲרָבָה,

אֲשֶׁר הָיָה נָטוּי מֵעַל לַמַּיִם.

בִּמְקוֹם הַפֶּגַע, בְּמִקְרֶה,

אוֹתָהּ שָׁעָה עָבַר מוֹרֶה.

זָעַק הַיֶּלֶד וְשִׁוֵּעַ:

“הַצֵּל! מַהֵר! אֲנִי טוֹבֵעַ!”

הִפְנָה הַפֶּדַגּוֹד רֹאשׁוֹ וְהִסְתַּכֵּל –

וּבְקוֹל נִרְגָּז הִתְחִיל מַטִּיף מוּסַר־הַשְׂכֵּל:

"שׁוֹבָב נִקְלֶה! עַתָּה תִּלְמָדָה,

מָה אַחֲרִית פּוֹחֵז בִּישׁ־גַּדָּא!

אָכֵן, לִשְׁמוֹר כָּזֶה פִּרְחָח

אֵינוֹ דָבָר שֶׁל מַה בְּכָךְ!

אֲבוֹי, מָה אֻמְלָלִים הוֹרָיו שֶׁל בֶּן־בְּלִיַּעַל,

אֲשֶׁר לְחַיֵּיהֶם יוֹרֵד הוּא עַל כָּל שַׁעַל!"

כָּךְ הוּא נָאַם – וְרַק בַּסּוֹף

אֶת הַיַּלְדּוֹן מָשָׁה לַחוֹף.

*

הוֹקַעְתִּי כָּאן רַבִּים: דְּבָרַי כֻּוְּנוּ כְּנֶגֶד

כָּל פַּטְפְּטָן, קַפְּדָן, כָּל נֶפֶשׁ מְקַטְרֶגֶת.

כָּל סוּג מֵאֵלֶּה בְּתֵבֵל –

הָמוֹן עָצוּם, תּוֹדָה לָאֵל!

בְּכָל צָרַת־זוּלת הַפֶּה הַמְמַלֵּל

מוֹצֵא לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לִפְתּוֹחַ שׁוּב בְּשֶׁפֶךְ…

הוֹ, יְדִידִי, עֲשֵׂה לְהֶפֶךְ:

חַלְּצֵנִי קֹדֶם מִן הַסְּבָךְ –

וּנְאוּם תַּשְׁמִיעַ אַחַר־כָּךְ!