מֵאֶבֶן־שַׁיִשׁ נֶהְדֶּרֶת

פַּסָּל הֻקְסַם וְהִתְפָּעֵל.

"מַה יַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה חֶרֶט:

שֻׁלְחָן, כִּיּוֹר – אוֹ פֶּסֶל־אֵל?

יְהִי זֶה אֵל: אֶתֵּן אֲפִילוּ

חֵץ־רְעָמִים בְּיַד־הָאֵל.

הוֹ, בְּנֵי־תְמוּתָה, סִגְדוּ בִּדְחִילוּ:

כָּאן לִפְנֵיכֶם רִבּוֹן־תֵּבֵל!"

אָכֵן, לֹא טֹרַח־שָׁוְא טָרַח הוּא:

פִּסְלוֹ שָׁפַע חִיוּת וָאוֹן –

וְכָל רוֹאֵי יוּפִּיטֶר סָחוּ:

“אֵינוֹ חָסֵר כִּי־אִם לָשׁוֹן!”

יָתֵר־עַל־כֵּן: שְׁמוּעָה רוֹוַחַת

כִּי בְּסַיְּמוֹ תַּבְנִית הָאֵל,

הָאִישׁ עַצְמוֹ רָעַד מִפַּחַד

לִפְנֵי הַפֶּסֶל שֶׁפִּסֵּל.

דֻּגְמַת אוֹתוֹ פַּסָּל, לֹא פַּעַם

חָשׁ רֶגֶשׁ זֶה הַמְשׁוֹרֵר:

גַּם הוּא פּוֹחֵד מִפְּנֵי הַזַּעַם

שֶׁל הָאֵלִים שֶהוּא יוֹצֵר.

בָּזֶה דוֹמֶה פַּיְטָן לְיֶלֶד:

הַטַּף – רַבָּה הִיא חֶרְדָּתָם

שֶׁיָּד רָעָה אוֹ מְהַתֶּלֶת

תַּרְגִּיז, חָלִילָה, בֻּבָּתָם.

כְּנוּעָה לַלֵּב בִּינָה כּוֹשֶׁלֶת –

וּמֵאוֹתוֹ מָקוֹר עָמוּם

עַמִּים רַבִּים כָּל־כָּךְ בַּחֶלֶד

יָנְקוּ הַבְלֵי פֻּלְחַן עַכּוּ"ם.

כָּל הֲזָיָה וְכָל אִידֵאָה

חָבְקָה יָדָם בְּתַאֲוָה –

וְהִתְאַהֵב בְּגַלַתֵּאָה

פִּיגְמַלִיּוֹן שֶׁחֲטָבָהּ.

תָּמִיד, בְּכָל צוּרָה וָדֶרֶךְ,

מַגְשִׁים אָדָם חֲלוֹמוֹתָיו:

כְּלַפֵּי אֱמֶת הוּא קַר כְּקֶרַח,

אוּלָם נִלְהָב לְכָל כָּזָב.