עִנְיַן אוֹתוֹ סַנְדְּלָר, שֶׁהֶחֱזִיר לַגְּבִיר

הַצְּרוֹר שֶׁל דִּינָרָיו, גּוֹזְלֵי שֵׁנָה וָשִיר,

עִנְיָן שֶׁתֵּאֲרוֹ הָעֵט הַלַפוֹנְטֶנִי –

הָיָה לוֹ גַם הֶמְשֵׁךְ; שִׁמְעוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי.

שָׁב סַנְדְּלָרֵנוּ הַזָּרִיז

מֵאֵיל־הַכֶּסֶף רָם־הָעֵרֶךְ

אֶל מְלַאכְתּוֹ – וּכְבָר בַּדֶּרֶךְ

הִתְחִיל לָשִׁיר פִּזְמוֹן עַלִּיז.

בְּפֶתַח בִּקְתָּתוֹ מוֹצֵא אֶת יְדִידוֹ הוּא,

אַף הוּא סַנְדְּלָר וָתִיק כָּמוֹהוּ –

וּבַקָּשָׁה בְּפִיו:

"עֲזוֹר, יְדִיד חָבִיב!

נוֹלְדוּ לִי תְּאוֹמִים, הַלְוֵה דִינָר אוֹ שְׁנַיִם!

אוֹמְרִים כִּי בְּאוֹצָר זָכִיתָ בֵּינָתַיִם…"

עָנָה לוֹ: "יֵשׁ לְךְ מַזָּל

… שֶׁהָאוֹצָר הַזֶּה אָזַל:

הֲשִׁיבוֹתִיו לַגְּבִיר כָּרֶגַע –

וְכָךְ נִפְטַרְתִּי מִן הַפֶּגַע.

אַךְ עוֹד אֶמְצָא, בָּרוּך הַשֵּׁם,

שְׁנֵי דִינָרִים. הִנֵּה – קָחֵם!

לוּ בָּאתָ תְּמוֹל־שִׁלְשׁוֹם, בִּהְיוֹת הַצְּרוֹר לִי, רֵעַ –

הָיִיתִי קְשׁוּחַ־לֵב מִתֵּת לְךָ מַטְבֵּעַ".