עַל שְׂפַת הַנִּילוּס שְׁנֵי קְטַנִּים

זָרְקוּ לַמַּיִם אֲבָנִים.

נִתּוּר אַבְנוֹן עַל גַּל – מִשְׂחָק מַרְהִיב־עֵינַיִם;

אַךְ מִן הַיְאוֹר יָצָא תַּנִּין נוֹרָא בֵּינְתַיִם.

כְּהֶרֶף־עַיִן הוּא חָטַף

אֶת הַקָּרוֹב מִבֵּין הַטַּף.

לוֹעוֹ, פָּעוּר כִּתְהוֹם, מִהֵר אוֹתֹו לִבְלוֹעַ,

אַךְ הַשֵּׁנִי נִמְלַט – מַמָּשׁ לִפְנֵי הַלּוֹעַ.

דָּג הַקָּרוּי אַסְפָּן, יְצוּר חָסוּד וָטוֹב,

אֲשֶׁר נִמְצָא קָרוֹב

לְמַעֲשֵׂה־הָרֶשַׁע,

מִהֵר, מָלֵא אֵימָה, לָנוּס מִמְּקוֹם־הַפֶּשַׁע.

פִּתְאֹם רָאָה, מֻפְתָּע מְאֹד,

כִּי הַתַּנִּין שׁוֹפֵךְ דְּמָעוֹת.

“זוֹ הַמִּפְלֶצֶת מִתְחָרֶטֶת” –

הִרְהֵר הַדָּג הַטּוֹב בְּרֶטֶט:

"הוֹ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל הָעוֹלָם,

נוֹקֵם חַפִּים אַתָּה – אוּלָם

אֵינְךָ נֶחְפָּז לְהַצִּילָם!

אַךְ מֻפְלָאָה הִיא דֶרֶךְ־רוּחַ:

זֶה הָרוֹצֵחַ – לְפָחוֹת,

עַל קָרְבָּנוֹ עֵינָיו בּוֹכוֹת!

וַדַּאי, לְתוֹכָחָה לִבּוֹ עַכְשָׁו פָּתוּחַ –

וּבְכֵן, אַטִּיף לוֹ קְצָת מוּסָר!"

קָרַב דָּגֵנוּ הַיָּשָׁר

אֶל הַפּוֹשֵׁעַ וְאָמַר:

"בְּכֵה עַל פִּשְׁעֲךָ וּשְׁפוֹךְ דְּמָעוֹת כַּמַּיִם,

שֶׁכֵּן הַחֲרָטָה

בְּנֶפֶשׁ הַחַטָּא

הִיא פֶּתַח אַחֲרוֹן לְרַחֲמֵי־שָׁמַיִם!

בָּלַעְתָּ יֶלֶד! אֵיזֶה חֵטְא!

בְּעַצְמְךָ אַתָּה כָּעֵת

עָלָיו בּוֹכֶה וּמִתְחָרֵט.

בְּכֵה, אֵפוֹא, בְּיֶתֶר שְׂאֵת!"

“כֵּן, בֶּאֱמֶת בּוֹכֶה לִבִּי בִּי” –

הֵשִׁיב אוֹתוֹ קַטְלָן אַמְפִיבִּי:

אֶבְכֶּה מֵרֹב דַּאֲבוֹנִי

כִּי נָס מִמֶּנִּי הַשֵּׁנִי!"

זוֹ חֲרָטַת יְצוּר זְדוֹנִי!