תֻּכִּי אֶחָד נִמְלַט מִכְּלוּב

וְשָׁב לַיַּעַר הָאָהוּב.

וְשָׁם הִתְחִיל לִפְסוֹק – מַמָּש כְּמִן הַסֵּפֶר:

אֶת כָּל הַזַּמָּרִים עָשָׂה עָפָר וָאֵפֶר.

“זָמִיר” – טוֹעֵן הוּא – "מַאֲרִיךְ

וּבַמִּקְצָב – צָרִיךְ מַדְרִיךְ!

אַדְמוֹן – לָשִׁיר אֵינוֹ יוֹדֵעַ

וְלָעֵצוֹת אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

צִפֹּרֶת־הַפִּשְׁתָּה – אֵינָהּ חַסְרַת־כִּשְׁרוֹן;

אוּלַי, הָיָה יוֹצֵא דְבַר־מָה מִן הַצִּפֹּרֶת,

לוּ הִדְּרַכְתִּיהָ בְּבִקֹּרֶת

וְלִמַּדְתִּיהָ פֶּרֶק־רֹן".

הַכְּלָל, קוֹלוֹת־כֻּלָּם פְּסוּלִים לְדַיָּנֵנוּ.

אָכֵן, בְּכָל שָׁעָה שֶׁצִּפֳּרִים רִנֵּנוּ,

שִסְּעָן בְּלִי־הֶרֶף בִּשְׁרִיקָה

וְעַל כֻּלָּן כָּפָה שְׁתִיקָה.

נִלְאוּ מֵעֶלְבּוֹנוֹת כָּל זַמָּרֵי־הַיַּעַר

וּבָאוּ וְאָמְרוּ: "אַתָּה מַרְבֶּה בְּגַעַר

וּבְכָל אֶחָד רוֹאֶה תִּפְלָה:

וַדַּאי נֵחַנְתָּ קוֹל נִפְלָא!

הוֹאִילָה־נָא לָשִׁיר! נִלְמַד זִמְרָה מִפִּיךָ –

וְעֹצֶם־כִּשְׁרוֹנְךָ נוֹקִיר וְנַעֲרִיכָה!"

אָז הַתֻּכִּי הַמִּתְחַצֵּף

נָבוֹךְ וְסָח בְּקוֹל יָגֵעַ:

"אֵיטִיב לִשְׁרוֹק וּלְצַפְצֵף,

אוּלָם לָשִׁיר – אֵינִי יוֹדֵעַ".