(מַעֲשִׂיַּת-עַם בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַק)

אִשָּׁה זְקֵנָה לִפְנֵי שֵׁנָה,

עָמְלָה לִקְרַאת יוֹם-חָג:

אָפְתָה, רָקְחָה, בִּשְׁלָה, טִגְּנָה

כַּדִּין וְכַמִּנְהָג.

בַּחוּץ – סַגְרִיר, קַדְרוּת שֶׁל סְתָו,

הָרוּחַ מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

וְלַזְּקֵנָה אוֹמֵר הֵסָּב:

“סִגְרִי-נָא אֶת הַדֶּלֶת!”

– “אֲנִי?” – רוֹגֶזֶת הַזְּקֵנָה:

"אֵינֶנִּי מִתְבַּטֶּלֶת!

וְלֹא אִכְפַּת לִי אִם שָׁנָה

תִּהְיֶה פְּתוּחָה הַדֶּלֶת!"

זְמַן רַב נִמְשַׁךְ וִיכּוּחַ בִּישׁ

בְּעֹז וְהִתְרַגְּשׁוּת –

עַד שֶׁהִצִּיעַ הַיָּשִׁישׁ

פִּתְרוֹן-פְּשָׁרָה פָּשׁוּט:

"נִשְׁתּוֹק עַד בּוֹא הַזְּמַן לִישׁוֹן!

וְכָךְ נַסְכִּים בֵינֵינוּ:

מִי שֶּׁיֹּאמַר מִלָּה רִאשׁוֹן –

הוּא-הוּא יִסְגּוֹר דַּלְתֵּנוּ!"

עָבְרָה שָׁעָה לְלֹא דִבּוּר.

הָעֲשָׁשִׁית דּוֹעֶכֶת.

כָּבְתָה הָאֵשׁ גַּם בַּתַּנּוּר –

וְהַשְּׁתִיקָה נִמְשֶׁכֶת.

חֲצוֹת-הַלֵּיל. בְּאֵין מֵגִיף

דַּלְתָּם פְּתוּחָה עֲדַיִן.

שֵׁנִי אַלְמוֹנִים בָּאִים לַצְּרִיף –

וְשָׁם חֶשְׁכַת-מִצְרַיִם.

“הֵי, מִי פֹּה גָר? עֲנֵה, אִישׁ טוֹב!” –

קוֹרְאִים בְּקוֹל הַשְּׁנַיִם.

שׁוֹתֵק הַסָּב – וְגַם אִשְׁתּוֹ

מִלְּאָה אֶת פִּיהָ מַיִם.

מִן הַתַּנּוּר, מִּכְּלִי חָבוּי,

לוֹקְחִים הָהֵם בְּשֶׁקֶט

שְׁתֵּי פַּשְׁטִידוֹת וְעוֹף צָלוּי –

וְהַזְּקֵנָה שׁוֹתֶקֶת.

מָצְאוּ טַבַּק – עִשְּׁנוּ מְעַט.

אָכֵן, טַבַּק לֹא בִּישׁ הוּא!

מָצְאוּ חָבִית – לָגְמוּ כַּדָּת.

וְהַזְקֵנִים הֶחְרִישׁוּ.

סוֹף-סוֹף יָצְאוּ עִם שַׂק-צִֵידָה

שֵׁנִי הָאוֹרְחִים לָאֹרַח.

אֶחָד רָטַן: "הַפַּשְׁטִידָה

לֹא אֲפוּיָה דֵי-צֹרֶךְ!"

– “כָּזָב!” – הִפְלִיטָה הַזְּקֵנָה:

“אֵין מְלַאכְתִּי קְלוֹקֶלֶת!”

קָפַץ הַסָּב מִן הַפִּנָּה:

“סִגְרִי-נָא אֶת הַדֶּלֶת!”