שֵׁנִי יְדִידִים-שְׁכֵנִים יָצְאוּ לָצוּד בַּיַּעַר –

וְשָׁם רָאוּ פִּתְאֹם יָשִׁישׁ אֶחָד בַּמַעַר.

כֻּלּוֹ חָרוּשׁ קְמָטִים – וְלֹבֶן שְעָרוֹ

בְּשֶׁפַע מְדֻבְלָל כִּסָּה אֶת קְלַסְתֵּרוֹ;

עֵינָיו בְחֹרֵיהֶן לָשֶׁבֶת הֶעֱמִיקוּ –

וּכְמוֹ גַחְלִילִיּוֹת, בְּאוֹר יָרֹק הִבְרִיקוּ.

– “הִתְרַחֲקוּ מִכָּאן!" – הַסָּב לָהֶם לָחַשׁ:

“פֹּה תַּחַת אֹרֶן זֶה, בַּבּוֹר נֶחְבָּא נָחָשׁ!”

נָטוּ הַחֲבֵרִים הַצִּדָּה לְלֹא חֵקֶר –

אַךְ נִמְלְכוּ פִּתְאֹם: "אוּלַי דְבָרָיו הֵם שֶׁקֶר?

אוּלַי בָּדָה “נָחָשׁ” אוֹתוֹ זָקֵן עָרוּם,

כְּדֵי שֶׁנִּתְרַחֵק מִמְּקוֹם אוֹצָר בָּלוּם?"

אַחַר שָׁעָה קַלָּה, הֵם שָׁבוּ אֶל הָאֹרֶן –

וְשָׁם נִגְּשׁוּ לַחְפּוֹר בְּכָל עֶשְׂרִים צִפֹּרֶן.

וּלְבַסוֹף בַּבּוֹר נִגְלָה לָהֶם אַרְגָּז

גְּדוּשׁ מַטְבְּעוֹת-זָהָב וְתַכְשִׁיטִים-שֶׁל-פָּז.

הִתְחִילוּ נוֹעָצִים: הֵן לִשְׁנֵיהֶם גַּם-יַחַד

יִקְשֶׁה בְּבַת-אַחַת מִטְעָן כָּזֶה לָקַחַת!

גָּדוּשׁ הוּא הָאוֹצָר, כָּבֵד מִלְּסַלְּקוֹ…

הַיְחַפְּשׂוּ עוֹזֵר? הֲרֵי יִתְבַּע חֶלְקוֹ!…

יֵלְכוּ וְיַחְזְרוּ בַּעֲגָלָה עִם-עֶרֶב?

אוֹתוֹ זָקֵן אַשְׁמַאי הִטְרִיד מֹחָם בְּלִי-הֶרֶף.

מִי יְגַלֶּה מֵרֹאשׁ נִכְלֵי הַסָּב הַלָּז?

לֹא! עַל אֶחָד מֵהֶם לִשְׁמוֹר עַל הָאַרְגָּז,

וְהַשֵּׁנִי יָרוּץ, בַּשְׁבִיל קָצָר, הַכְּפָרָה –

וְחִישׁ בַּחֲזָרָה בְּעֶגְלָתוֹ יִדְהָרָה.

וּבְכֵן, אֶחָד מֵהֶם שָׁב אֶל אִשְׁתּוֹ בַּכְּפָר:

“אַּשְׁרֵנוּ!” – הוּא קָרָא: "זָכִינוּ בְּאוֹצָר!

הָחִישִׁי סְעוּדָה! תּוּכַן אַחַת וּשְׁתָּיִם!

וְאֶת סוּסִי אֶרְתּוֹם לָעֲגָלָה בֵּינְתַיִם!

חֲבָל כִּי הַמַּטְמוֹן אֵינוֹ שֶׁלִּי בִּלְבַד:

לְרֹעַ-הַמַּזָּל יֵשׁ עוֹד שֻׁתָּף אֶחָד.

אוּלָם יֶשְׁנָהּ עֵצָה" – הוֹסִיף מִיָּד הַבַּעַל:

“הָכִינִי נָא עוּגָה מְמֻלָאָה בְּרַעַל!”

בְּרַעַל-עַכְבָּרִים מִלְאָה אִשְׁתּוֹ עוּגָה –

וְאֶל אוֹצַר-חֶפְצוֹ דָּהַר הוּא כִּמְשֻׁגָּע.

וְהַשּׁוֹמֵר חָמַד הָעשֶׁר בָּעֵינַיִם.

“חֲבָל” – הִרְהֵר גַּם הוּא – לַחְלוֹק הַהוֹן לִשְׁנַיִם!

לוּ לְיָדִי בִּלְבַד הִגִּיעַ הַמַּטְמוֹן,

יָכֹלְתִּי לְהָקִים לִי בַּיִת כְּאַרְמוֹן,

לָשֵׁאת לִי לְאִשֶּׁה בִּתּוֹ שֶׁל שַׂר-הַפֶּלֶךְ…

ואַף רָמָה מִזּוֹ – אֲפִילוּ בַּת-הַמֶּלֶךְ!

אוּלָם בְּאִם יִפּוֹל רַק חֵצִי בְּחֶלְקִי –

הַקֵּץ לַחֲלוֹמִי, שָׁלוֹם לְבַת-מַלְכִּי!…

שְׁכֵנִי בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא. הוּא שָׁם סוֹעֵד בְּשֶׁלֶו –

וְאָנֹכִי הַכְּסִיל, שׁוֹמֵר, רָעֵב כַּכֶּלֶב.

אוּלָם רוֹבִי אִתִּי – נַחְלוֹק נָא יַקִּירִי:

עוֹפָרֶת – בִּשְׁבִילְךָ, זָהָב – בַּעֲבוּרִי!"

בָּרֶגַע שֶׁקָּרַב אֶל הַמָּקוֹם רֵעֵהוּ,

הָאִישׁ הַבּוֹגְדָנִי יָרָה בּוֹ מֵרוֹבֵהוּ.

הַלָּז נָפַל וָמֵת, מִבְּלִי הוֹצִיא מִלָּה.

רוֹצְחוֹ אֶת הָאוֹצָר הִטְעִין בָּעֲגָלָה.

-פִּתְאֹם רָאוּ עֵינָיו עוּגָה – חֶמְדָּה לָעַיִן!

וְשָׂשׂוּ בְּנֵי-מֵעָיו: רָעֵב הָיָה עֲדַיִן.

בָּלַע הוּא חֲתִיכָה – וְאֶת הַמָּוֶת חָשׁ…

לֹא לְחִנָם הִזְהִיר הַסָּב מִפְּנֵי נָחָשׁ!