(מַעֲשִׂיָּה מִזְרָחִית בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל שׁ. מַרְשַׁק)

חִידָה קְטַנָּה אֲנִי שׁוֹאֵל.

יִפְתּוֹר נָא בַּעַל-מֹחַ:

מִי, הֶחָרוּץ אוֹ הֶעָצֵל,

הוּא הַמַּרְבֶּה לִטְרוֹחַ?

עַד שֶׁדִּינְכֶם אַתֶּם פּוֹסְקִים,

שִׁמְעוּ סִפּוּר עַתִּיק מַחְכִּים.

גַ’פַאר, יוֹעֵץ מוֹשֵׁל קַדְמוֹן,

הָיָה רְפֵה-רַגְלַיִם.

אוֹתוֹ נָשְׂאוּ בְּאַפִּרְיוֹן

טָעוּן עַל הַכְּתֵפַיִם.

הוּא שָׁב מִשּׁוּק – וְעִם שׁוּבוֹ

גִּלָּה הֶפְסֵד רַב-עֵרֶךְ:

נָפְלָה טַבַּעַת זְהָבוֹ

מֵאֶצְבָּעוֹ בַּדֶּרֶך.

מִיָּד בִּקֵּשׁ אֵפוֹא גַ’פַאר

מִסַּבָּלָיו: "צְאוּ-נָא

וְשַׁי-הַמֶּלֶךְ הַיָקָר –

אֶת תַּכְשִׁיטִי מִצְאוּ-נָא"

אָמַר סַבָּל אֶחָד עַצְלָן:

"סְלַח לָנוּ אֲדוֹנֵנוּ!

הָאֲבֵדוֹת וְחִפּוּשָׂן

אֵינָם מֵעִנְיָנֵנוּ.

צֻוֵּינוּ רַק לָשֵׂאֵת אוֹתְךָ –

לֹא לְחַפֵּשׂ אֶת תַּכְשִׁיטְךָ!

הֵשִׁיב: "אִם כָּךְ אַתֶּם גּוֹרְסִים,

בְּצִדְקַתְכֶם אַכִּירָה:

אֵצֵא אֲנִי לַחִפּוּשִׁים –

שָׂאוּנִי שׁוּב הָעִירָה!"

וְאָז הֻבְרַר לְכָל סַבָּל,

כָּפוּף מֵעֹמֶס-פֶּרֶךְ,

כִּי לְחַפֵּשׂ – כִּפְלַיִם קַל

לְלֹא מַשָּׂא בַּדֶּרֶך!