(מֵאֵת אִיבַן פְרַנְקוֹ, בְּעִבּוּדוֹ שֶׁל ש. מַרְשַק)

צִפּוֹר קְטַנָּה נָצוֹדָה

בְּרֶשֶׁת שֶׁל צַיָּד.

אָמַר לָהּ אִישׁ-הַצַּיִד:

“קִצֵּךְ יָקִיץ מִיָּד!”

– “חָנֵּנִי!" – הִיא מַפְצֶרֶת

בָּאִישׁ הָאַכְזָרִי:

קְטַנָּה אֲנִי כְּזֶרֶת –

מַה בֶּצַע בִּבְשָׂרִי?

שַׁלְּחֵנִי נָא לַחֹפֶשׂ –

לַיַּעַר הֶעָבֹת!

וְיֵשׁ עִמִּי גַּם כֹּפֶר:

שָׁלֹשׁ עֵצוֹת טוֹבוֹת".

תָּמֵהַּ אִישׁ-הַצַּיִד:

"צִפּוֹר קְטַנְטֹנֶת, אֵיךְ

תַּחְכִּימִי וְתַשְׂכִּילִי

אָדָם בַּעֲצָתֵךְ?

אַךְ גַּם אִם קָט הַלֶקַח,

הָעֵסֶק כְּדָאִי:

אוֹצִיא אוֹתָךְ לַחֹפֶּשׁ –

וְעוּפִי-לָךְ, דְּאִי!"

“וּבְכֵן” – אָמְרָה – "נַתְחִילָה:

זְכוֹר נָא מֵעַכְשָׁו:

עַל מַה שֶּׁכְּבָר אֵינֶנּוּ

אַל תִּצְטַעֵר לַשָׁוְא!"

הִסְכִּים הָאִישׁ וַיֹּאמֶר:

"רַק מַה שֶּׁיֵּשׁ – נֶחְשָׁב.

עַל מַה שֶּׁכְּבָר אֵינֶנּוּ

לֹא אֶצְטַעֵר לַשָּׁוְא".

הִמְשִׁיכָה הַיּוֹעֶצֶת:

"זְכוֹר נָא עוֹד דָּבָר:

שׁוּם יֶגַע לֹא יָשִׁיב עוֹד

לְאִישׁ אֶת הֶעָבָר!"

– “צָדַקְתְּ!" – עָנָה בִּן-רֶגַע –

"נָכוֹן הוּא הַדָּבָר:

שׁוּם יֶגַע לֹא יָשִׁיב עוֹד

לְאִישׁ אֶת הֶעָבָר".

– “וְעוֹד עֵצָה שְׁלִישִׁית לִי:

אַל תַאֲמִין לִשְׁטוּת:

סִפּוּר עַל נֵס אוֹ פֶּלֶא

אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּדוּת

הִסְכִּים הוּא גַם הַפַּעַם:

"לֹא אַאֲמִין לִשְׁטוּת:

סִפּוּר עַל נֵס אוֹ פֶּלֶא

אֵינֶנּוּ אֶלָּא בְּדוּת.

תוֹדָה עַל עֲצוֹתַיִךְ.

הִקְשַׁבְתִּי לֹא בִּכְדִי.

הַצְלִיחִי בִּדְרָכַיִךְ –

ְשׁוּב אַל תִּלָּכְדִי!"

פָּרְחָה הַמְשֻׁחְרֶרֶת –

וְלִגְלְגָה: "טִפֵּש!

עָלֶיךָ הֶעֱרַמְתִּי,

נִלְכַּדְתָּ בְּמוֹקֵשׁ!

אֶל רִשְׁתְּךָ, אִישׁ-צַיִד,

נִקְלַע שָׁלָל נָדִיר –

וְעַל-יָדוֹ יָכֹלְתָּ

לִזְכּוֹת בְּהוֹן אַדִּיר.

כִּי יַהֲלוֹם רַב-עֵרֶךְ

בְּתוֹךְ גּוּפִי נִגְנַז.

אֵין עוֹד שֵׁנִי כָּמוֹהוּ:

גָּדְלוֹ – בֵּיצַת אַוָּז.

גּוֹנֵחַ אִישׁ-הַצַּיִד:

"אֲבוֹי לִי – אִישׁ סָכָל!

אִבַּדְתִּי עֹשֶׁר-קֹרַחַ

שֶׁבָּא בִּשְׁעַת מַזָּל!"

קוֹפֶצֶת צִפּוֹרֵנוּ

בְּגִיל מִבַּד אֶל בַּד.

רוֹאָה אוֹתָה הָעַיִן –

אַךְ לֹא תַּשִּׂיג הַיָּד.

מַבִּיט בָּהּ אִישׁ-הַצַּיִד,

מַבִּיט – וְצַר לוֹ, צָר:

מִיָּד תִּפְרַח לָנֶצַח

יַחְדָּו עִם הָאוֹצָר.

מַפְצִיר הוּא בְּעָרְמָה בָּהּ:

"חִזְרִי-נָא חֶמְדָּתִי!

אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ אַבָּא

וְאַתְּ תִּהְיִי בָּתֵי.

אֶדְאַג לְכָל צְרָכַיִךְ,

תָּמִיד אוֹתָךְ אֹהַב.

תֵּשְׁבִי בִּכְלוּב-תִּפְאֶרֶת

עַל בַּד עָשׂוּי זָהָב".

אַךְ הַצִּפּוֹר עוֹנָה לוֹ:

"נִשְׁאַרְתָּ כְּסִיל וָתָם!

שְׁלשָׁה דְּבָרִים שָׁמַעְתָּ –

שָׁכַחְתָּ אֶת שְׁלָשְׁתַּם!

עַל עֲצוֹתַי גְּמַלְתַּנִי

בַּחֹפֶשׁ הַנִּכְסָף –

וְתֵכֶף הִצְטַעַרְתָּ

עַל מַה שֶּׁכְּבָר חָלַף.

עֲדַיִן לֹא הִסְפַּקְתִּי

לָעוּף מִכָּאן – וּכְבַר

דִּמִּיתָ כִּי בְּמֶּלֶל

תָּשִׁיב אֶת הֶעָבָר.

וְהֶאֱמַנְתָּ, פֶּתִי,

לְהֶבֶל הִתּוּלִי

כִּי יֵשׁ בִּי אֶבֶן-פֶּלֶא

גְּדוֹלָה מִכָּל-כֻּלִּי!"