מִחוּצָה לָעִיר צָץ לוֹ רֹבַע שׁוֹמֵם

עַל קַרְקַע הַבֹּץ הַתָּחוּחַ.

מוֹשַׁב פַּיְּטָנִים הוּא, – וְאִישׁ־אִישׁ קִדֵּם

פְּנֵי אָח בִּשְׂחוֹקוֹ הַזָּחוּחַ.

מֵעַל לְבִצַּת־הַנְּכָאִים אַךְ לַשָּׁוְא

הוֹפִיעַ הַיּוֹם הַזוֹרֵחַ:

כִּי כָּל הַשּׁוֹכֵן בָּהּ הָיָה עִתּוֹתָיו

מוֹעִיד לִיגִיעָה וּמַרְזֵחַ.

וַיְהִי כְּשָׁכְרָם, יִשָּׁבְעוּ יְדִידוּת,

יַפְטִירוּ תִּפְלוּת מְפֻלְפֶּלֶת.

עִם בֹּקֶר יָקִיאוּ. אַחַר, בִּיחִידוּת,

יִיגְעוּ בִּשְׁקִידָה מְבֹהֶלֶת.

אַחַר־כָּךְ יָגִיחוּ, כְּלָבִים מִמְּלוּנוֹת,

יִרְאוּ יָם קוֹדֵחַ מִנֶּגֶד,

וּזְהַב כָּל צַמָּה הַחוֹלְפָה בַּחוּצוֹת

תַּחְמֹד בְּקִיאוּתָם הַמֻפְלֶגֶת.

עַל תּוֹר הַזָּהָב יַחְלְמוּ, נִכְמָרִים,

יַחְדָּו הַמּוֹ"לִים יְנָאֵצוּ,

מוּל עָב מְשֹׁהֶמֶת יִבְכּוּ תַּמְרוּרִים,

מוּל קְטֹן הַפְּרָחִים שֶׁהֵנֵצּוּ.

חַיֵּי מְשׁוֹרֵר הֵם, קוֹרְאִי הַוָּתִיק!

אוּלַי תְּדַמֶּה בְּנַפְשֶׁךָ:

גְּרוּעִים מֵהֲמוֹן טִרְחוֹתֶיךָ לָרִיק,

מֵרֶקֶק חֻלִּין שֶׁל חַיֶּיךָ?

חָלִילָה קוֹרְאִי הַמְקַטְרֵג הַסּוּמָא!

הֵן יֵשׁ לוֹ – וְאִם גַּם מִצְעָר הוּא –

גַּם תּוֹר הַזָּהָב, גַּם עָבִים וְצַמָּה,

וְאִלּוּ מִמְּךָ הֵם נִבְצָרוּ.

אַתָּה תֵּהָנֶה מִשְּׁלוֹם־בַּיִת וְגַם

מִבְּדַל קוֹנְסְטִיטוּצְיָה כִּלְוַאי לוֹ,

אַךְ הוּא, הַפַּיְּטָן, – שִׁכְרוֹנוֹ מְלוֹא־עוֹלָם

וּבְשַׁ"י קוֹנְסְטִיטוּצְיוֹת אֵין דַּי לוֹ.

כְּכֶלֶב־הַפְקֵר לוּ אַצִּיעַ הַבּוֹר,

בֶּעָפָר חַיָּתִי עוֹלְלַתְנִי, –

אֵדַע: זֶה אֱלֹהַּ כִּסַּנִי בִּכְפוֹר,

זוֹ הִיא, הַסּוּפָה, נְשָׁקַתְנִי.