הַקֵּץ, אַל תְּקַו עוֹד מֵעָתָּה.
יָפוּצוּ בָּנֶיךָ, עַם דָּל!
יִפְּלוּ מַפָּלָה, יֻכַּתּוּ
שָׁנִים שֶׁל תְּלָאוֹת בֶּחָלָל!
דּוֹרוֹת שֶׁל דַּלּוּת וּמְרִי־עֶבֶד.
מוֹלֶדֶת וָאֵם לִי, הָהּ תְּנִי
וּלְרִיק רַחְבוּתֵךְ הַנִּטְחֶבֶת
תִּשְׁפּוֹךְ אֶת בִּכְיָהּ בַּת־עֵינִי.
לְשָׁם, אֶל בִּקְעָה מְעֻקֶּשֶׁת,
אֵי גְדוּד־אַלּוֹנִים בְּעָלָיו
יַגְבִּיהַּ עֲתֶרֶת רוֹגֶשֶׁת
אֶל סְבַךְ עוֹפַרְתָּהּ שֶׁל הָעָב;
לִמְקוֹם מְבוּכָה שָׁם שׁוֹקֶקֶת,
כְּשִׂיחַ שְׁחוּף־יָד, בַּשָּׂדוֹת,
וּלְפֶרֶץ הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת
בִּטְלַאי מַעֲנִיף חֲרָדוֹת.
אֵי לַיְלָה יִתְּנוּ בִּי, מִצֹּהַר,
מֵעַל לְרִשְׁתָּן שֶׁל תִּלִּים,
עֵינֵי הָאַכְזָר וְהַצֹּהַב
בָּתֵּי־מַרְזֵחֵךְ הַטְּרוּפִים,
דֶּרֶךְ שֶׁל נֶגֶף וְנֶגַע
עָבְרָה בִּתְמוּתָה וָחֳלִי –
אִבְדִי בֶּחָלָל עֲדֵי רֶגַע,
רוּסִיָה, רוּסִיָה שֶׁלִּי!