(פיוט לשבת)

אֵל לְקָחַנִי לְנַחֲלָה, / כִּי גַם יוֹם וְגַם לַיְלָה

יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

לְפָנִים סוֹדוֹ גָלָה, / כִּי כָל מְלַאכְתּוֹ כִּלָּה

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

יוֹם שַׁבָּת לַהֲמוֹנַי / בָּרוּךְ הוּא לַייָ,

כֵּן אֲבָרֵךְ בְּחַיָּי.

לְשִׁמְךָ, כֹּל מְחוֹלֵל, / שֶׁבַע בַּיּוֹם אֲהַלֵּל.

בֶּעָנָן הִסְתִּירַנִי, / בְּעַמּוּד אֵשׁ הִנְחַנִי

יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

בְּיַם סוּף הֶעֱבִירַנִי / וּמוֹת אוֹיְבַי הֶרְאַנִי

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

וְגַם רָאוּ גְּדֻלָּתוֹ, / יָשִׂיחוּ תְּהִלָּתוֹ,

כֵּן אֲבָרֵךְ בְּחַיָּי.

רֹאשִׁי רָם בִּגְאוֹנֶךָ, / כִּי חַי בִּרְצוֹנֶךָ,

יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

אוֹת נָתַתָּ לְבָנֶיךָ, / אֲשֶׁר לֹא יָרַד מָנֶךָ

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

בְּשִׁשִּׁי כָּל הַמַּחֲנֶה / לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה,

כֵּן אֲבָרֵךְ בְּחַיָּי.

מַקִּיפִים עִיר הוֹלֵלָה – / הָיָה לָהֶם לְגִילָה

יְיָ אוֹרִי וְיִשְׁעִי.

תְּרוּעַת הָעָם גָּדְלָה / וְחוֹמַת הָעִיר נָפְלָה

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי.

כֵּן אֵל, לְמַעַן כְּבוֹדוֹ, / יוֹסִיף שֵׁנִית יָדוֹ –

כֵּן אֲבָרֵךְ בְּחַיָּי.