סִפְּרוּ, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁהַמִּשְׁנֶה אַבּוּ־עָאמִר בֶּן מַרְוָאן. הֵבִיאוּ לוֹ בְמַתָּנָה נַעַר נוֹצְרִי שֶׁלֹּא חָלוּ עֵינַיִם עַל יָפֶה יוֹתֵר הֵימֶנּוּ. הֵצִיץ בּוֹ אַלְמַלִךּ אַלנָּאצִר וְאָמַר לַאֲדוֹנָיו: “מֵהֵיכָן זֶה?” אָמַר לוֹ: “מַתַּת אֱלֹהִים הוּא”. אָמַר לוֹ: “כְּלוּם רוֹצֶה אַתָּה לְהַטִּיל עָלֵינוּ אֵימָה עַל־יְדֵי כוֹכָבִים וְלָקַחַת אוֹתָנוּ שֶׁבִי עַל־יְדֵי לְבָנוֹת?” הִתְנַצֵּל לְפָנָיו. אַחַר־כָּךְ עָרַךְ מַתָּנָה שֶׁשָּׁלַח אוֹתָהּ בְּיַד־הַנַּעַר וְאָמַר לוֹ: “הֱוֵה אַתָּה בִכְלַל הַמַּתָּנָה וְאִלּוּלֵא הַהֶכְרֵחַ לֹא הָיְתָה נַפְשִׁי מְוַתֶּרֶת עָלֶיךָ”. וְכָתַב עַל־יָדוֹ שְׁנֵי בָתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲדוֹנִי, יָרֵחַ זֶה נָסַע אֶל אֹפֶק שְׁמֵיכֶם,

וְשָׁמַיִם לַיָּרֵחַ רְאוּיִים יוֹתֵר מִן הָאֲדָמָה.

בְּנַפְשִׁי, וִיקָרָה הִיא לִי, אֲרַצֶּה פְנֵיכֶם,

וְלֹא רָאִיתִי לְפָנַי אָדָם יְרַצֶּה בַנְּשָׁמָה.

נָשָׂא הַדָּבָר חֵן לִפְנֵי אַלנָּאצִר וְהֶחֱזִיר לוֹ בְמַתָּנָה הוֹן יָקָר. וְהָיָה מוֹשָׁבוֹ אֵיתָן לְפָנָיו. אַחַר־כָּךְ הֵבִיאוּ לַמִּשְׁנֶה מַתָּנָה נַעֲרָה מִן הַנַּעֲלוֹת בִּנְשֵׁי הָעוֹלָם. פָּחַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הַדָּבָר לְאָזְנֵי אַלנָּאצִר וִיבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ, וְתִהְיֶה כְסִפּוּר הַנַּעַר. סִדֵּר מַתָּנָה יְקָרָה מִן הָרִאשׁוֹנָה וּשְׁלָחָהּ בְּיַד הַנַּעֲרָה.

הִרְגִּישָׁה שַׁהַרָזָאד בַּשַּׁחַר שֶׁעָלָה וְשָׁתְקָה מִן הַשִּׂיחָה שֶׁנִּתְּנָה לָהּ רְשׁוּת לָהּ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ הַלַּיְלָה הַשֵּׁש מֵאוֹת וְתִשְׁעִים וּשְׁמוֹנָה, אָמְרָה: שָׁמַעְתִּי, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה הַנַּעֲרָה בְמַתָּנָה לַמִּשְׁנֶה אַבּוּ־עָאמִר, פָּחַד שֶׁלֹּא יַגִּיעַ הַדָּבָר לְאָזְנֵי אַלנָּאצִר וִיבַקְּשָׁהּ מִמֶּנּוּ, וְסִדֵּר מַתָּנָה יְקָרָה מִן הָרִאשׁוֹנָה וּשְׁלָחָהּ בְּיַד הַנַּעֲרָה וְכָתַב וְשָׁלַח בְּיָדָהּ בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

אֲדוֹנִי, הוּא הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַיָּרֵחַ נִגַּשׁ לְפָנָיו,

לְמַעַן יִפָּגְשׁוּ שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת גַּם יַחְדָּיו.

צֵרוּף־חֵי־אָנִי־אשֶׁר אוֹמֵר וּמְבַשֵּׂר,

עַד נֵצַח בָּהֶם בְּעֵין־עֵדֶן וְגַנָּיו הִשָּׁאֵר.

שְׁלִישִׁי לְיֹפִי־חֵי־אֵל־אֵין אִתָּם,

וְשֵׁנִי שַׁלִּיט בְּמַלְכוּת הָעוֹלָם.

גָּדְלָה פִי כַמָּה מַעֲלָתוֹ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ. הָלַךְ בּוֹ רָכִיל אֶחָד מֵאוֹיְבָיו לִפְנֵי אַלנָּאצִר, שֶׁעוֹדֶנּוּ בוֹעֵר בְּכִסּוּפָיו לַנַּעַר וְשֶׁאֵין הוּא פוֹסֵק מִלַּהֲגוֹת בּוֹ בְּעֵת יִשַּב רוּחַ צָפוֹן, וְחוֹרֵק שִׁנָּיו עַל שֶׁנָּתַן אֶת הַנַּעַר בְּמַתָּנָה, אָמַר לוֹ אַלנָּאצִר: “אַל תָּנַע לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר בּוֹ סָרָה וְאִם לָאו הֲרֵינִי מַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ”. כָּתַב אֵלָיו פִּתְקָה כְּאִלּוּ כְתָבוֹ הַנַּעַר וּבָה נֶאֱמַר: “אֲדוֹנִי, אַתָּה יָדַעְתָּ שֶׁאַתָּה הָיִיתָ לִי לְבַדְּךָ בְּאֵין שֻׁתָּף אִתְּךָ, וְלֹא פָסַקְתִּי מֵהִתְעַנֵּג עִמְּךָ. וַהֲרֵי, אִם כִּי אֵצֶל הַשֻּׂלְטָאן אֲנִי, הִנְנִי מִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת רַק עִמְּךָ לְבַדְּךָ, וְאוּלָם יָרֵא אֲנִי מִפְּנֵי אַלִּימוּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ. בַּקֵּשׁ אֵפוֹא תַּחְבּוּלָה לְבַקְּשֵׁנִי מִמֶּנּוּ”. שָׁלַח הַפִּתְקָה בְּיַד נַעַר קָטָן וְצִוָּהוּ שֶׁיֹּאמַר מִפְּלוֹנִי הִיא. וְהַמֶּלֶךְ עֲדַיִן לֹא דִבֵּר אֵלָיו כְּלָל. כְּשֶׁעָמַד אַבּוּ־עָאמִר עַל הַמִּכְתָּב וְדִבֵּר הַנַּעַר לְהוֹנוֹת אוֹתוֹ. הִרְגִּיש בְּסַם־הַמָּוֶת שֶׁבּוֹ, וְכָתַב מֵעֵבֶר לַפִּתְקָה בָּתֵּי־שִׁיר אֵלֶּה:

הַאִם אַחֲרֵי שִׁפּוּט הַנִּסָּיוֹן, יְהֵא

אִישׁ בִּינוֹת אָץ אֶל סֻבְּכֵי אַרְיֵה?

וְאֵינִי לַאֲשֶׁר אַהֲבָה עַל שִׂכְלָם תִּגְבַּר,

וַאֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ מְקַנְּאִים לֹא מִדַּעַת, נִבְעָר.

וְאִלּוּ נַפְשִׁי הָיִיתָ נְתַתִּיךָ מְצַיֵּת כָּפוּף.

וְאֵיךְ תָּשׁוּב הַנֶּפֶשׁ אַחֲרֵי עָזְבָהּ אֶת הַגּוּף?

כְּשֶׁעָמַד אַלנָּאצִר עַל הַתְּשׁוּבָה הִתְפַּלֵּא עַל חֲרִיפוּתוֹ וְלֹא חָזַר עוֹד לְשְׁמֹעַ רְכִילוּת בּוֹ אַחֲרֵי זֶה. אָמַר לוֹ? “כֵּיצַד נִצַּלְתָּ מִן הַפָּח?” אָמַר לוֹ: “מִשּׁוּם שֶׁשִּׂכְלִי בְאַהֲבָה לֹא יִסְתַּבָּךְ”.

וּמִמַּה שֶׁמְּסֻפָּר, הַמֶּלֶךְ הַמְאֻשָּׁר