לוגו
איש פשוט
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

כשישבו חבריו בעיר־הפלך שברוסיה ורקמו חלומות מהפכניים וערכו קול־קורא לנוער לעלות לארץ־ישראל – הקשיב להם ברוב עניין. האנשים היו צעירים ונלהבים והאווירה היתה מרוממת, והדיבור בשפה העברית בגדר חידוש, והדגל־הכחול־לבן מתנפנף ברוח, וההתנגדות של האב מעניקה לכל טעם של מרדות – אך משהגיעו הדברים לכלל מעשה פרש מן החבורה. אדם פשוט הוא ובדין שיכלכל מעשיו בתבונה. יש לו הורים זקנים ומשפחה ומוטלת עליו אחריות. אלה יכולים להתיר לעצמם חיים־של־הרפתקה. איש ונימוקיו. זה משום שאין לו היתר ישיבה, וזה משום שהוא יתום, וזה משום שיש לו אב־עריץ, וזה משום שנכשל בבחינות, וזה משום שאהובתו נישאָה לבנו של גביר. אחד אין לו מקצוע, וחברו הוא סתם לא־יצלח אלא לדיבורים. אחד אין לו פרוטה בכיסו ומצא הזדמנות לחיות על חשבון אחרים, ושני, העסקנות היא בטבעו. לא, הוא לא אמר חס וחלילה שהעליה לארץ־ישראל אינה עניין גדול. אבל הוא איש פשוט והוא ראה את הדברים כמו שהם.

כשהגיעו הדברים עד משבר, והפרוטה כלתה מן הכיס, והפורעים פרעו, קם ועלה לארץ־ישראל. איש פשוט הוא ואינו חי בדמיונות. עתה שארץ־ישראל היא מפלט לו, הוא יודע את ערכה. אפשר שאילו היו לו קרובים במקום אחר היה נוסע אליהם, אך מכיוון שאין לו – הנהו כאן. אף אחרים כמותו אך יש להם טבע שאינם אומרם את האמת אפילו לעצמם. אך הוא, אדם קטן כפי שהנו, אינו מכחיש בליבו מה שגלוי וידוע. אמנם, אין פירושו של דבר שבניינים חדשים הצצים על אדמת המולדת אינם ממלאים את ליבו שמחה, אך הנאומים הרמים הנישאים מעל כל גג אינם לרוחו. הוא איש פשוט והוא יודע דברים פשוטים: אנשים זקוקים למקלט, לפרנסה, ולקורת גג. אם נחוץ למישהו מלים רמות, שיערב לו. הוא אין לו צורך בהן.

מה שנאמר באוהלים בלילות־ללא־שנת זה הכל טוב ויפה. כשאין לאדם ברירה הוא סולל כבישים ומפרנס את עצמו בכל מלאכה אחרת עד שמתגלגלת לידיו הזדמנות והוא מוצא לעצמו מלאכה קלה יותר. הדברים ידועים ואין טעם להטריח עליהם דיבור מיותר. אם יש אנשים שאינם יכולים לעשות קצת עבודה קשה בלי להלביש לעצמם מחלצות, שיערב להם ויבושם להם. לא איכפת לו שהם רואים את עצמם כמו יצחק הקטן היוצא לעקידה בשיר תפילה על שפתיו. הוא אינו כמותם. הוא רואה את הדברים כמו שהם. לעבודה מפרכת הוא קורא עבודה מפרכת ומי שאינו איל ואינו תיש, יעשה כל מאמץ אפשרי כדי להיפטר ממנה.

קומונה כללית של פועלי ארץ־ישראל היא ודאי רעיון גדול ויפה, אבל לא בשביל אנשים פשוטים. אלה שנפשם מלאה מזה – כל הכבוד להם. אם הם יכולים, שיעשו. אבל הוא אדם ישר ואומר בגילוי־לב שאינו אוהב להתחלק עם זולתו במה שיש לו. הדברים ידועים ואין צורך להטריח עליהם דיבורים מיותרים. הוא איש פשוט ואינו מעמיד פנים שהוא מה שאינו וכשנתפרקה הקבוצה בתל־אביב וחבריו נצטרפו לאגודה קבלנית של פועלי בנין קיבל על עצמו את העבודה התרבותית, שבעלי השרירים שבחבורה בזו לה.

הוא היה הראשון שהביא למסיבה של פועלים זמר עם בללייקה וקוסם עם קוף במקום הרצאה על “מקורות היניקה של תנועת העבודה”. חבריו במועצת הפועלים רגזו עליו, אך הוא אמר להם: אני איש פשוט ואני יודע מה אנשים פשוטים אוהבים. ואכן, אף על פי שנתפרסמו כמה מכתבים נרגזים בעתונות, זכו המסיבות שערך להצלחה ניכרת, ואלה שביקשו לפטרו מתפקידו נמלכו בדעתם ואמרו בליבם: אפשר שאין צורך להחמיר כל כך, פשוטי אדם יש להם הנאות פשוטות. לאחר כך היו באים גם הם ונהנים. אפילו לא נהנו – לא העזו לומר זאת בפומבי, שכן אין זה נאה לפרוש מן הציבור ולהתנשא עליו. אם הנאות אלה יפות לאנשים עמלים העושים את מלאכתם ביושר, בדין הוא לשמוח עמם בחברותא ולא להתבדל מהם על־ידי הנאות מעודנות יותר.

הוא אהב את עבודתו החדשה לפי שהיא נוחה ונעימה יותר, אם כי הרגיל לשונו לדבר בנוסח המקובל על האחרים, ועשה “שליחותו התרבותית” בבטחון של אדם היודע את אשר לפניו. בסתר ליבו קיים יושר גמור לעצמו ולא נסתלק מהשגותיו של אדם פשוט הקורא לדברים בשמם.

לימים נתמנה למנהל הפעולה־התרבותית בתחום רחב יותר, ורכש לעצמו נסיון לא־מועט בפעולת המנגנון. וכשנתעוררה מחלוקת בין חבריו והיו הצדדים היריבים מבקשים לדעת לאיזה מהם הוא משתייך היה חוכך בדעתו זמן רב ונהנה מכך שמחזרים אחריו בנימוקים רעיוניים. אין פירושו של דבר שהוא מזלזל בנימוקים אלה, אך מאחר ששכלו אינו תופס דברים דקים כל כך, העדיף לחכות ולראות איך יפול דבר. עד שיום אחד, לאחר שגילגל שיחה עם אישיות אחת בענייני הפעולה־התרבותית אמר לו: “תראה, ידידי, אני מבין מה אתה רוצה לדעת. אני איש פשוט אבל אני מבין שאלה גם כשלא מציגים אותה. ואני אומר לך דברים פשוטים וברורים. כבר אמרתי לך שאני איש פשוט אבל אני מבין בבני אדם. וכשאני רואה שני אנשים אני יודע מי מהם הוא מנהיג מלידה.”

בחוג ידידיו אמר אותו אדם שבחו של איש־פשוט. “אנשים כאלה אינם מכזיבים לעולם.” ומינה אותו לאשר על המנגנון במוסד שהיה ממונה עליו. הוא איש פשוט ויודע במה הבריות נקנים. יש לו טביעת עין להכיר אילו אנשים נלהבים לעניינים של אמונות ודעות ואילו שבויים בהווייתם ובחיי יומיום שלהם. אפשר שאינו מסוגל להשיג בדעתו את הרעיונות הגדולים אבל אין בכך כל פגם. כיוון שמוחו אינו תפוס בהלכות ועניינים רעיוניים יוכל להיות קשוב לאותן משאלות של אנשים שאינן מגיעות לכלל ביטוי, ואף חולשותיהם לא תיעלמנה מעיניו. ובשעת הדחק אין כמותו טוב לנהל משא־ומתן בארבע־עינים עם מי שאינו מקבל מרות.

בין כך וכך לא היה דבר גדול או קטן באותו מוסד שלא נועצו בו, שכן הוא איש־פשוט ויודע מה יאמרו האנשים הפשוטים, ומתוך כך שהוא איש־פשוט ויודע מה מניע את הבריות אי־אפשר לבלבלו בדיבורים רמים. ולימים, כשכל ענייני המוסד נעשו דומים למשא־ומתן של סוחרים, ועמד איש־רוח אחד וקרא מה לזה בתוכנו, השיבו לו: תן כבוד לגדול שבאנשים הפשוטים.