(משירי אנאקרעאן)

אָכֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת

(ישעיה כ"ב, יג).

מֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ מַה-יַּמְרִיצֵנִי

וּסְגֻלּוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל,

פַּחַת פָּרַס לֹא יוֹעִילֵנִי,

גַּם כָּל אוֹצְרוֹתָיו הָבֶל.

בִּכְבוֹדוֹ וּבְעָשְׁרוֹ מֵאַנְתִּי

וִיקַר נִשְׁקוֹ אֶשְׁכָּחָה,

אִם רֹאשִׁי בַּשֶּׁמֶן דִּשַּׁנְתִּי

וּזְקָנִי בַּמֹּר אֶמְשָׁחָה.

וּצְנִיף שׁוֹשַׁנִּים וּשְׁנִי תוֹלַעַת

אָשִׂימָה עַל שַׂעֲרוֹתַי,

וּבְבֹא עַלְמָה בָּהֶן לָגַעַת

אֲיַסְּרֶנָּה בִּנְשִׁיקוֹתַי.

דַּאֲגַת מָחָר יִדְאַג בָּעַר

וַאֲנִי לוֹ לֹא אֶדְאָגָה,

כִּי מִי יֵדַע יוֹם מַה-יֵּלֶד

וּבַעֲבוּרוֹ נִתְמוֹגָגָה,

וַאֲנִי לֹא כָּל עוֹד עוֹדֶנִּי

לַעֲתִידוֹת אֶשָּׂא עָיִן,

אִם רַק לֹא יִבָּצֵר מֶנִּי

אַהֲבַת נָשִׁים וָיָיִן.

כִּי חִישׁ יָבֹא שַׂר הַשַּׁחַת

וּבְאַף יֹאמַר אֵלֶיךָ:

רַב לָךְ אָכֹל, רַב לָךְ שָׁתֹה –

שָׂא רַגְלֶיךָ וָלֵכָה.